תשע בום

תוכנית הסיוע "9 צעדים להזנקת הכלכלה בגדול", שהציגו ראש הממשלה ושר האוצר בתחילת השבוע, התקבלה בתקשורת בציניות, שלא לומר בבוז. לכתבים שהגיעו למסיבת העיתונאים היה ברור שמדובר בתשדיר בחירות - פתאום אין מגיפה, אין עסקים קורסים, אין משקי בית במצוקה ואין יותר מ־770 אלף מחוסרי עבודה, רק בחירות. ודאי שהחשד הזה מתבקש וודאי שההשאלה הזו צריכה להישאל, אלא שבתוך הכאוס שבו אנחנו חיים זו לא אמורה להיות השאלה הראשונה, לא כל שכן היחידה. 

דקות אחרי מסיבת העיתונאים סיכמו פרשנים כי מדובר בתוכנית חסרת מנועי צמיחה, חלוקת כסף לריק, או בשתי מילים, כפי שידענו מראש: שוחד בחירות. אלא שהפרשנים הללו לא ידעו לענות על שאלות בסיסיות, כי הן לא נשאלו: מה עלות התוכנית ומה שיעור ההקצאה הישירה מתוכה לתשתיות. היה מדהים לא פחות לגלות שגם אחרי שהנתונים האלה נחשפו, פרשנים מרכזיים המשיכו לפזר את פרשנותם הלא מלומדת, שלפיה "אין בתוכנית הזו שום מנועי צמיחה". 

ובכן, עלות התוכנית הזו, על תשעת סעיפיה המרכזיים, מוערכת ב־15 מיליארדי שקלים. מדובר בסכום השווה לפחות מ־1.26% מהתמ"ג של ישראל. אלא ששיעור התמיכה הישירה במשקי הבית והעסקים, מתוך התוכנית, עומד על מעט יותר מ־0.85% מהתמ"ג והיתר נועד להגדלת ההשקעה בתשתיות. אם נשווה את התוכנית הזו, של הממשלה היוצאת, לתוכנית של הממשל החדש בארה"ב, הרי ששם ג'ו ביידן מקדם תוכנית סיוע בהיקף של 2 טריליון דולר, המהווים 9.5% מהתמ"ג שלה (8.6% מהתל"ג).

ביידן וג'נט ילן, שרת האוצר, מציעים את כל הכסף לתמיכות ישירות בכלל האזרחים - שום תשתיות והשקעות. חשוב להבהיר שגם התוכנית שהוצעה בישראל וגם זו שהוצעה בארה"ב הן בגדר טיוטות. אחת התוכניות הראשונות של הנשיא הקודם, דונלד טראמפ, היתה חלוקה רחבה של תמיכות לכלל האזרחים. כמובן שתוכנית זו זכתה לביקורות קטלניות. אלא שכאמור, ביידן מציע הפעם הצעה דומה. אמנם הוא הכניס קריטריונים של הכנסה, אך עדיין מרבית משקי הבית בארה"ב ייהנו לפי אותה הצעה מתמיכה של בין 600 דולר ל־2,000 דולר לנפש. התוכנית האמריקנית כוללת גם סיוע למדינות לפי קריטריונים, שלטענת הרפובליקנים נוטים להעדפת מדינות עם רוב דמוקרטי. ביידן מציע גם למחוק הלוואות, בעיקר לסטודנטים - מהלך מסוכן כשלעצמו. 

התוכנית של בנימין נתניהו וישראל כץ מציעה מענק תמיכה ישירה באזרחים מעל גיל 18 לפי מבחן הכנסה - לבעלי שכר ברוטו של עד 13,000 שקלים, המשויכים לעשירונים 7-1. בעבור ילדים מוצע מענק ללא קשר להכנסות משפחתם. מדובר במענקים נמוכים של 750 שקלים למבוגר ו־500 שקלים לילד. במילים אחרות - בארץ הממשלה מציעה מענק בגובה של כ־9% מהשכר החציוני במשק (כ־8,000 שקלים); בארה"ב הממשל מציע מענק של 60%-18% מגובה השכר החציוני שם (כ־3,330 דולר). על רקע הנתונים האלה היה סביר יותר לצאת נגד הסיוע הדליל שמוצע לאזרחים כאן, על תוכנית התמיכה המצומצמת, שמציעה מדינה עם מחצית משיעור החוב של ארה"ב.

אז מי כאן מנותק?

הבחירות בישראל יתקיימו סמוך לערב פסח, בסוף חודש מארס. התסריט האופטימי הוא שהממשלה הבאה תתכנס לקראת חודש יוני, בעוד כחצי שנה. כאמור, זהו התסריט האופטימי. כך שלמעשה, מבקרי התוכנית, אלה שסבורים שמדובר ב"שוחד בחירות", תוכנית מיותרת שאין מקום שתוצע בשעה זו, מציעים שהעסקים ומשקי הבית יכולים להסתדר גם ללא שום סיוע בחצי השנה הקרובה. ומכיוון שבעוד חצי שנה ההערכות הן שהאוכלוסייה תהיה כבר מחוסנת, אז לשיטתם אולי אין צורך בסיוע נוסף בכלל. מגוחך שמרבית המבקרים האלה סבורים שהממשלה היא זו שמנותקת. 

מאז תחילת משבר הקורונה הממשלה הוציאה כ־70 מיליארדי שקלים להתמודדות עם המשבר. מדובר בסכום הכולל השקעות והוצאות ישירות למערכת הבריאות, למערכי הבדיקות וההצטיידות, כולל החיסונים וכמובן גם סיוע לאזרחים ולעסקים. בהשוואה עולמית מדובר בהוצאה ממוצעת - לא מהגבוהות בעולם. לכן, אם לא תועבר תוכנית משמעותית נוספת בחודשים הקרובים, שממשלות אחרות בעולם ממשיכות לתמוך באזרחיהן, ישראל תהיה בין המדינות שהוציאו הכי פחות לתמיכה באזרחיהן ובעסקים. זה כמובן יכול להיות קלף חזק בקלפי לכל מתנגדי הממשלה שזועקים "שוחד בחירות". 

מציאות לא ודאית

ביקורת עניינית של התוכנית יכולה היתה להתמקד במה שחסר בה ובסעיפים שבה. אבל בוודאי שלא על עצם העובדה שהממשלה אינה יכולה לעצום עין נוכח המשבר הקשה, להטיל מגבלות על עסקים ומנגד לא להציע שום חלופה. מצד מפלגות האופוזיציה והאופוזיציה המיועדת, היה מעניין לשמוע איזו תוכנית הם היו מציעים במקום הממשלה. ברור שהתוכנית הזו מבטאת תפיסה כלכלית מסוימת, ומתבקש לעמת אותה ולאתגר אותה עם תפיסות אחרות, אבל הדיון הזה נפקד מהשיח. נוח יותר לדון בשאלה אם מדובר בשוחד בחירות, או לא.

4 מיליארדי שקלים מתוך התוכנית המוצעת נועדו לתמיכה בעסקים, לפי אותם עקרונות שכבר יושמו מתחילת המשבר. מדובר במענקים שבאים לשפות במשהו על אובדן ההכנסות. גם ההקצאה של 4 מיליארד נוספים למענקים לאזרחים אינם בגדר חידוש מיוחד לבחירות, אלא סיבוב נוסף של המענק שחולק, אלא שהפעם דווקא עם קריטריון הכנסה, שלא היה בסיבוב הקודם, שבו הממשלה עדיין לא נחשדה ב"שוחד בחירות".

חצי מיליארד שקלים נועדו לתמיכה בנכים ותקציב נוסף, של כ־1.5 מיליארד, נועד לעודד חזרה לעבודה. הרעיון של מתן דמי האבטלה גם למי שחוזר לעבודה הוא רעיון מעניין, שראוי להיבחן גם לקצבאות אחרות, כדי למנוע את הכשל הגדול ביותר שלפיו המדינה בקצבאותיה מעודדת העדפת בטלה על עבודה. בכל מקרה, האתגר הגדול כעת, עוד לפני הבחירות, הוא להפסיק את החל"ת, כדי ש"ללא תשלום" יהיה ללא תשלום, ומעסיקים ועובדיהם יצטרכו לבחור בין אבטלה לעבודה. רק כך נוכל גם לדעת עד כמה נתוני האבטלה קרובים למציאות, ובעיקר להפסיק עם הפסד התוצר האימתני שהשיטה הזו יוצרת. 

משבר מייצר מציאות לא ודאית, זה טיבו, אך תפקידנו האישי, כמו גם תפקיד כל הנהלה, חברה וממשל, הוא לכל הפחות לא להוסיף אי ודאות למצב. מודל החל"ת, כמו גם דחיית החזרי הלוואות גורפת - לא רק לחסרי הכנסות, מייצרים אי ודאות. השבוע פרסם בנק ישראל את נתוני המשכנתאות שלפיהם הציבור הגדיל את ההלוואות ב־2020, 40% מהן בסיכון גבוה. ההחזרים של 12% מסך ההלוואות עדיין מוקפאים. זהו מצב מסוכן שדורש התייחסות שנפקדת גם מהתוכנית המוצעת.