להיות אדם מוסרי זו עבודה קשה: ראשית יש להבדיל בין טוב לרע, וזה עוד החלק הקל. בנוסף צריך לעשות מעשים טובים, לסעוד חולים, לתת צדקה, לא להיכנע לפיתויים, לדחות הנאות, להציב מדי פעם את הזולת בראש מעייניך. לא כיף.
לעומת זאת, לדגמן מוסר - קלי קלות! את הטוב והרע אפשר לערבב בתוך מרק של עקרונות נעלים שהמציאו עבורך תיאורטיקנים של מדעי המוחלשים, ואז לשחרר לעולם איזו מחווה מסולסלת שתזכה אותך במחיאות כפיים מדוגמני מוסר כמוך.
בואו ניקח לדוגמה את מנדי רבינוביץ, מנהל בית הספר הריאלי בחיפה. הוא הזמין את חגי אלעד, מנכ"ל ארגון "בצלם", לפרוש את משנתו בפני תלמידי בית הספר. "בית הספר הריאלי בחיפה דוגל בפלורליזם, חופש הביטוי וחופש הדעה", הכריז המנהל, בטקס חגיגי של הענקת מדליה לעצמו. כמו כן, הגדיל לעשות וצפצף על הוראת שר החינוך יואב גלנט שאסר את קיום המפגש, ובתור בונוס הזמין גם את עו"ד דניאל חקלאי שמייצג את מפגיני בלפור, ועו"ד עודד פלר, מנהל המחלקה המשפטית באגודה לזכויות האזרח. רק לאחר מחאה של תלמידים והורים הוזמנה גם נוה דרומי, שמייצגת ציבור גדול בהרבה מכל השלושה גם יחד.
כך, באפס מאמץ, במינימום מחיר ובמקסימום תשואה מוסרית מיצב המנהל את עצמו כאדם ערכי. "אנחנו חושפים את תלמידינו למגוון רחב של דעות מכל קצות הקשת בחברה הישראלית", התגאה, ובצדק: הרי המתנגדים ל"בצלם" דמוקרטים וערכיים פחות ממנו. הם נגד פלורליזם, הם חשוכים.
הדוגמנות המוסרית של רבינוביץ היא כלום לעומת זו של אלעד עצמו, שכן רבינוביץ מקבל רק כבוד על מוסריותו, ואילו אלעד מצליח להתפרנס ממנה. רק השבוע פרסם "בצלם" דו"ח שקובע שישראל אינה דמוקרטית. הידעתם? אנחנו מדינת אפרטהייד, שמקיימת "עליונות יהודית" על הפלשתינים. השקפה זו מתקיימת רק בקרב העילית שבעילית של ישראל, אם כי היא נפוצה בהרבה אצל כלל האנטישמים מכל קצוות תבל. אצלנו כיהנו או מכהנים במועצה הציבורית של "בצלם" הדובדבנים שבקצפתנו התרבותית: רבקה מיכאלי, עמוס עוז ז"ל, רונה קינן, גילה אלמגור, מרדכי קרמניצר, א"ב יהושע, דויד גרוסמן - נו, האם מאורות גדולים כאלה יכולים להיות משהו שאינו מגדלור מוסרי? ודאי שלא!
דו"ח האפרטהייד של "בצלם" משמיט את עובדת קיומה של מלחמה בין הפלשתינים לבינינו, ונשמטו ממנו גם הצהרות מפורשות מצידם על כוונה להשמיד אותנו. הכל עניין של גזענות יהודית. על פרסומים כאלה ואחרים מקבל "בצלם" 10 מיליון שקלים בשנה. מתוכם 235,000 שקלים שכר המנכ"ל. אלעד מקבל פי שניים מהשכר הממוצע במשק כדי להפיץ ברחבי העולם את הבשורה שישראל היא מדינת אפרטהייד. זו כבר לא סתם דוגמנות מוסרית, אלא שער ב"ווג".
כאן אני רוצה לתקן את מנהל ביה"ס הריאלי: "בצלם" לא מייצג חלק ממגוון הדעות בחברה הישראלית. "בצלם" ניזון מכספי תרומות ממדינות זרות ומתורמים זרים. רק 2.6% מתקציבו מגיע מתורמים ישראלים. 85% מכספי מדינות כמו דנמרק, אירלנד, נורבגיה. השאר מ"הקרן לישראל החדשה", שהיא קרן אמריקנית, שכמעט כל תורמיה אזרחים אמריקנים. "בצלם" הוא ארגון ישראלי כמו שאני אזרחית נורבגיה. אילו היה תלוי באזרחי ישראל לפרנסתו - חגי אלעד היה צריך לחפש עבודה במלצרות. התמזל מזלו ויש מספיק אנטישמים בעולם והוא יכול לדגמן מוסר ולראות ברכה בעמלו.
איור: שמעון אנגל
שפת הדוגמנות המוסרית הכרחית כדי לבדל את הדוגמן מקהל השמנמנים שסביבו. אנחנו הרי טרם עברנו לדיאטה רוחנית של סובין, קייל אורגני ושנאת הכיבוש. אנחנו בסך הכל אוהבים את המדינה שלנו, מוכנים להילחם עליה גם אם מי שרוצה בהשמדתנו הוא עני מאיתנו. טרם בדקנו את חשבון הבנק של יחיא סינוואר ולא התחברנו לרגשות הקיפוח של מכחיש השואה ומשלם המשכורות לרוצחי יהודים אבו מאזן. כאלה אנחנו, פרימיטיבים. וכיוון שארגונים כמו "בצלם" מעוררים בנו סלידה בריאה והגיונית - הם לא זוכים לתמיכתנו, לא הכספית ולא המוסרית. בשביל זה יש את מדינות האיחוד האירופי ואולי עוד כמה יהודים בארה"ב שלא מוכנים לגור פה חלילה, עם טיפוסים כמונו, אבל בכיף יתרמו כסף לקרן אמריקנית שקוראת לעצמה בעברית "הקרן החדשה לישראל", ובאנגלית: "הקרן לישראל חדשה". אנחנו ישנים מדי בשבילם. לא אופנתיים מספיק.
אשרי האנשים שעובדים בשביל ארגוני הצדק האוניברסלי לשדרוגה של ישראל לכלל מדינת כל אזרחיה. אלה מלבים את הספק האוניברסלי בזכות הקיום של מדינה יהודית, וגם עושים לביתם במימון כנסיות באירלנד, מפלגות שמאל בגרמניה, קרנות קומוניסטיות מאירופה, ויהודים אמריקנים שיגישו את חורבן ישראל היהודית כמס על תחושת הנחיתות שלהם. מכל אלה עושים אנשים כמו חגי אלעד קופה יפה, בעודם משמשים סוכנים של מדינות זרות ושל אינטרסים זרים.
בישראל היחידים שרוחשים כבוד לארגונים כמו "בצלם" או "שוברים שתיקה" או "הקרן לישראל חדשה" הם בני עאלק־אליטות מתבדלות. האליטיסטים בעיני עצמם תמיד יפגינו גועל אריסטוקרטי מבני המקום שבו הם חיים. האם אפשר להאשים אותם? הרי אנחנו מדינת כיבוש ואפרטהייד והם יפים מדי בשבילנו.
השבוע פרסם איגוד הבמאיות והבמאים הישראלי הודעת תמיכה במוחמד בכרי, שעלילת הדם הקולנועית שלו, "ג'נין ג'נין", נפסלה להקרנה בישראל. "אנחנו בוחרים להתייצב לצידו של מוחמד בכרי שתיעד בסרטו את מצוקותיהם וכאבם של בני אדם ברגעיהם הקשים ובמשך עשרים שנה", כתבה הנהלת האיגוד והוכיחה לא רק סיאוב מוסרי אלא עיוורון מוחלט לרגש הישראלי, שהוא רגש טבעי ובריא: זה שאוהב את אוהביו ושונא את אויביו, ומגנה שקרנים, ואוהב את צה"ל, ואבל על הנופלים.
ארגוני "זכויות האדם" אכן זרים לישראל, ולא בכדי ישראלי הגון יתרחק מהם כמו מאש. לא צריך להיות גאון מוסרי כדי להבין שזה שמישהו טוען שאתה מכוער - לא עושה אותו יפה.
