גז כחול־לבן: גם השקל ירוויח

את הערך העצום של גילויי הגז הטבעי והנפט הגולמי בשדות הים התיכון שבשליטת מדינת ישראל קשה להעריך נכונה בלי שנתבונן מעט בעבר. כבר מיום היווסדה כמדינה, לישראל היו יחסי אהבה ומפח נפש עם הנפט הגולמי. הלוא אי אפשר להניע כלכלה ללא דלקים כמקורות אנרגיה, ומדינות המערב כולן סירבו למכור לנו נפט גולמי מחשש מהחרם הערבי.

בתחילת שנות ה־80 היו לנו לא יותר משתי ספקיות של נפט גולמי: מקסיקו ומצרים (בעקבות הסכמי הביניים בעקבות מלחמת יום הכיפורים). עוד לפני כן עשינו כל מאמץ למצוא נפט גולמי וגז טבעי בתוך גבולות ישראל, אלא שמאז הגילוי בשדה חלץ שבדרום ב־1952 לא נרשם שום הישג משמעותי בתחום זה. 

בתקופת כהונתי כמנכ"ל משרד האנרגיה, בתחילת שנות ה־80, עמדנו בפני שוקת שבורה. החברות בבעלות המדינה שעסקו בתחום זה כשלו ובגדול וכמעט הרמנו ידיים. רק אז התחלנו להבין כי עלינו לצאת מחוץ לגבולות היבשת אל הים התיכון.

הגילויים המשמעותיים בשנים האחרונות בתחום זה, המתחילים כבר עכשיו להתממש, עם תחילת הספקת הגז הטבעי מקידוח תמר אל חברת החשמל וקבוצת חברות תעשייה גדולות, הם פרי יוזמה ונטילת סיכונים רחבי היקף של המשקיעים הפרטיים. את התרומה העצומה לחיזוק הכלכלה לא יצרה המדינה אלא היוזמה של אותן חברות, שהשכילו לגייס השקעות הון עצומות ואף לצרף משקיעים זרים. 

גז טבעי שמקורו בישראל מזניק כלפי מעלה את הכלכלה כולה. הוא תורם ישירות להורדת עלויות ייצור החשמל ומשום כך להפחתת תעריפי החשמל למשקי הבית ולמגזר העסקי. נהנית מכך קבוצת חברות תעשייה גדולה החשובה מאוד למשק - במקום שימוש במזוט יקר או בפחם הן עוברות למקור אנרגיה זול, זמין ונקי. ומכאן אף התרומה לאיכות הסביבה.

התוצר לנפש עולה, ותדמיתה בעולם של ישראל הקטנה כמדינה היודעת לפתח כלכלה בריאה מתחזקת. קופת המדינה תועשר כבר בעתיד הקרוב בתוספת הכנסה של מיליארדים רבים, שיוכלו לשמש לצמצום הגירעון ולתמוך טוב יותר בהשקעות בתשתיות תחבורתיות ובחברה. כמו כן, המאזן המסחרי - ייצוא לעומת ייבוא - ישתפר. 

לצד זה, יש מי שמצנן את ההתלהבות וקורא שלא לאפשר לחברות בעלות הקידוחים לייצא לחו"ל אלא לחייבן לספק את מקורות האנרגיה רק למערכת התעשייתית בישראל. זאת ועוד, יש החוששים כי ייצוא הגז יביא אלינו את ה"מחלה ההולנדית", הווה אומר - זרימה מוגברת של מטבע זר למדינה, חיזוק השקל ובשל כך - החלשת כושר התחרות והייצוא של התעשייה המקומית. לעניות דעתי יש לדחות השגות אלה. 

הגז הטבעי בים התיכון הוא בבעלות החברות שקיבלו את הרישיון לחפש ולהפיק אותו, ופעלו על פי החוק. הוא רכושן הפרטי בכפיפות לתנאים ולמגבלות שהושתו עליהן בזמן הענקת הרישיונות. אכן, יש להתחשב בצרכים של השוק המקומי אולם אי אפשר, בהיבט החוקתי, למנוע מהן לייצא. כל עוד הן לא פוגעות באינטרסים ביטחוניים ואסטרטגיים של המדינה, זכותן המלאה גם לייצא ולמקסם רווחים. 

*   *   *

ואשר למחלה ההולנדית. היא מבוססת על ההנחה שהשקל שלנו יתחזק. פירוש הדבר: אנו נשלם או נקבל פחות שקלים עבור כל מה שנקנה או נמכור במטבע זר. אכן בנסיבות אלה חלק מהייצוא הישראלי ייאלץ להעמיק את ההתייעלות הארגונית כדי לשדרג את כושר התחרות. זה בוודאי הליך בריא. ואולם, אסור להתעלם מהעובדה שבחיזוק השקל טמונה גם ברכה רבה. מחיר מוצרי הצריכה שאותם אנו מייבאים יירד, התחרות תתחזק ומול הורדת מחירי המוצרים המיובאים יצטרכו אף היצרנים המקומיים להוריד את מחיר מוצריהם לציבור הרחב. מחיר חומרי הגלם המיובאים לתעשייה יפחת אף הוא. הערך הריאלי של כל מקבלי השכר במשק יעלה בלי שישולמו תוספות שכר, ההשקעות בחו"ל יירדו ועימן אף מחיר הנסיעות לחו"ל. 

התחזקות השקל אינה קללה עבור המשק הישראלי. שווייץ עמדה בכך בהצלחה. בסופו של דבר כאשר הכלכלה מתחזקת, אף המטבע המקומי מתחזק. זוהי תוצאה בלתי נמנעת שבמקום לבכותה יש לברך עליה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו