נכון לעכשיו יש פחות מאלפיים יהודים במרוקו, ומצבם טוב מאוד. המלך נתן הוראה לשקם את אזור המלח, השכונה היהודית במרקש, העיר השנייה בגודלה במרוקו, והחזיר את שמות הרחובות היהודיים כמו רחוב הישיבה, רחוב הרב אברהם אביטבול, רחוב הרב אביטן ועוד.
מדובר במערכת יחסים שונה ממה שאנחנו מכירים מהמזרח התיכון. עם מרוקו לא היו לנו יחסי מלחמה וישראלים היו יכולים להיכנס עד עכשיו למרוקו, פשוט היה צריך ויזה, עשרות אלפי ישראלים היו מגיעים. היחס שהתיירים הישראלים יקבלו מהמרוקאים יהיה טוב מאוד. ילידי מרוקו וצפון אפריקה מרגישים שם לגמרי בבית בגלל השפה והחיבור התרבותי.
בין ישראל למרוקו יש כבר היום יחסי מסחר, גם אם זה דרך צד שני או צד שלישי, כמו שטסים שלא בצורה ישירה. עכשיו אנחנו נוכל לטוס בטיסה ישירה במשך 5-4 שעות מנמל התעופה בן־גוריון למרוקו, זה יקצר את משך ההגעה בחצי.
התחושות הן מעולות, אפשר לנצל את מערכת הקשרים הטובה והיחסים הידידותיים שהיו בעבר, ועדיין קיימים, כדי לקדם הסכם שלום חם יותר מכל מה שהכרנו עד היום. ההסכם פה יהיה מאוד חם כי יש לו על מה להתבסס.
התחושה היא שזאת רק ההתחלה, תהיה אהבה גדולה בין המדינות. ישראלים רבים טיילו במרוקו וחזרו מאושרים. אני מאמין שהמסחר, התיירות והתרבות בין המדינות יהפכו את היחסים בין שתי המדינות האלה למשהו מדהים, איזו התרגשות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו