כאן זה בית?

חוץ מהעובדה שהילדים שלנו מתעוררים מסיוטים על חדירת מחבלים, ומזה שיש סיכוי יותר מסביר שנצטרך לבזבז את ארבעת הימים הבאים בתיקון הרכב, לאחר שנרגם באבנים בכפר הסמוך בדרך לסופר, יש עוד פרס לחיים כמתנחלת: העובדה שאף אחד לא יודע למי שייכות הקרקעות. כל הכיף הזה, ועוד, תלוי בדבר אחד בלבד: כבר 53 שנה שמדינת ישראל מפחדת להחליט שהיא הריבון בשטח. 

אבל נדמה שלפחות בנושא האחרון ייתכן שיש פריצת דרך: ביום שני השבוע התכנסה ועדת חוץ וביטחון של הכנסת ודנה (שוב, בפעם האלף) בנושא הקרקעות, בעקבות הצעותיהם של חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', יצחק פינדרוס ומשה ארבל. מה נשתנה הדיון הזה מקודמיו? 

בדיון הזה סיפר ראש המנהל האזרחי, תא"ל רסאן עליאן, על תוכנית חדשה להסדר מקיף של הקרקעות שבשטחי C ביו"ש, כלומר קביעה מחייבת וסופית של מי הקרקע: אדמות מדינה מול קרקעות פרטיות. למה נזכרו רק עכשיו? אין איש יודע. אבל טוב מאוחר וגו'. נקווה רק שלא מאוחר מדי. כי בזמן שאנחנו נחרנו עמוקות תחת הפוך, אויבינו הפלשתינים לא נמו ולא ישנו. בעוד במנהל האזרחי יש כיום 20 איש העוסקים בהסדרת קרקעות, 600 אנשי הרשות הפלשתינית, שמשכורתם משולמת על ידי מדינות אירופה, סובבים בשטחי C, אלו שבשליטה ישראלית מלאה, מודדים וקובעים עובדות בשטח. אנחנו יכולים להגיד שאנחנו הריבון בשטח עד מחר. המעשים הם שקובעים.

יש עוד דרך מקובלת להשתלט על אדמות. נניח אני פלשתיני ושמתי עין על חלקה. כל שעלי לעשות זה לעבד אותה במשך עשור (מספיק לשתול כמה זיתים. הם כבר יגדלו את עצמם). כעבור עשר שנים אין למדינה מה לעשות. יש לי חזקה. כיף, לא? התהליך כיום חושף את המדינה לתביעות גם 40 שנה לאחר ההצהרה על שייכות הקרקע. גם במקרה שעל הקרקע הזו בנויים בתים ובהם משפחות המגדלות דור ועוד דור, ע"ע תשעת הבתים שהוחרבו במצוות בית המשפט בלב היישוב עפרה. זה מצב אבסורדי, המביא לחוסר יכולת של המתנחלים לקיים חיים נורמליים, לתכנן קדימה, או להרגיש ביטחון כלשהו במה שיש. 

ההליך המוצע ישים סוף למצב האבסורדי שבו עיבוד קרקע ע"י פלשתיני (ופלשתיני בלבד. חקלאי יהודי לא יקבל חזקה לעולם) משמעו חזקה עליה.  הוא יעקר את התמריץ להחזיק ולעבד אדמות לא־לך. מובן שבינתיים המדינה כבר איבדה מאות אלפי דונמים בדרך זו. כנראה שבעיני המדינה זה לא נורא, כי שטח לא חסר פה, בטח לא כזה ששוחרר בדם. 

אבל כאמור, יש אור קטן שמהבהב בקצה המנהרה. ייתכן שאנו עדים ליקיצה מאוחרת של הנוגעים בדבר ולהחלטה לקום ולעשות מעשה. המעשה יתחיל כפיילוט בשלושה מקומות, בשביל להבין מה נדרש כדי לבצע את הפעולה המתבקשת, ומשם ירוץ בכל שטחי C. יש כמובן לשים לב שבדרך לא תיעשינה שטויות כנהוג, ואם תוכח בעלות פרטית באדמות שבהן המדינה כבר עושה שימוש (ליישובים או תשתיות) - בעליהן יפוצה בשטח דומה או בכסף, ומה שכבר נבנה לא ייהרס. אישור המהלך מחכה בסבלנות על שולחן הממשלה. אנחנו מחכים.