הפגיעה של המשנה ליועמ"ש דינה זילבר באמון הציבור בשירות הציבורי תהדהד עוד זמן רב. אבל אסור לתת לגלי ההדף של נאומה לעמעם מושכלות יסוד בקיומה של המדינה. ללא שירות ציבורי חזק, איכותי וממלכתי, אין שום אפשרות לקיים את ישראל כמדינה מודרנית, יעילה ויציבה. פוליטיקאים מימין ומשמאל, שעטו על הנאום, מצדיקים או מגנים, צריכים לזכור זאת כמו גם משרתי הציבור עצמם.
דינה זילבר // צילום: הרצי שפירא
הנאום שנשאה זילבר בתחילת השבוע, שבועות ספורים לפני שהיא צפויה לפרוש משירות המדינה, היה כולו ביקורת קשה כלפי הפוליטיקאים. זילבר האשימה אותם בהיעדר מנהיגות ובטפילת אחריות לכשלים בניהול המדינה על עובדי הציבור. לטיעון של חלק מהפוליטיקאים, שלפיו הפקידים במשרד המשפטים ובמשרדים אחרים מונעים מהם למשול, היא קראה "בגדי המלך החדשים" - כלומר כסות לחוסר יכולתם להתמודד עם המציאות ולתת לה מענה ראוי בהחלטותיהם.
כמו כל דבר בציבוריות הישראלית, דבריה של זילבר נשפטו מהפוזיציה. מימין הם זכו לגינויים גורפים ומשמאל למחיאות כפיים. בימין התעלמו מתוכן הביקורת וצעקו חמס על כך שהיא מושמעת מפי משרתת ציבור בכירה. משמאל אימצו את הדברים בשתי ידיים ועצמו עין לחציית הקווים מצידה. אבל גם בתוך סערת האבק המילולית צריך לראות את הדברים נכוחה.
ישראל היא דמוקרטיה, ונבחרי הציבור הם אלו שצריכים לקבל בה החלטות. אבל גם הנבחרים המוכשרים ביותר לא יכולים לנהל לבדם מדינה מודרנית. לשם כך יש שירות ציבורי, שיישא על גבו את הנטל המקצועי של ניהול המדינה ושירותיה. קחו למשל את משבר הקורונה. עם כל הכבוד לשרי קבינט הקורונה, אף אחד מהם לא הקדיש את חייו המקצועיים לאפידמיולוגיה או לניהול משברים רפואיים. ללא דרג מקצועי חזק שיגבש המלצות לטיפול במגיפה ובהתנהגות הציבור, הדרג הנבחר יקבל החלטות כסומא באפלה, ואלו יכולות להזיק.
למרבה הצער, בשנים האחרונות שני גורמי המפתח נמצאים במלחמה. מצד אחד, פוליטיקאים שמתוסכלים מחוסר היכולת שלהם לממש את מדיניותם, לטענתם, בגלל היעדר שיתוף פעולה של הדרג המקצועי. מצד שני, פקידים חשים שהחלטות מתקבלות באופן פופוליסטי תוך כדי התעלמות ממומחים.
התוצאה רעה למדינת ישראל. במקום שיתוף פעולה בקידום מדיניות וטיוב הטיפול במשברים כמו הקורונה, יש חשדנות והאשמות הדדיות, אשר משתקות את תפקודן של המערכות החיוניות ביותר. הפתרון למשבר צריך להיות בראייה ממלכתית של השירות הציבורי מצד פוליטיקאים, והתנהלות ממלכתית של משרתי הציבור.
ממלכתיות בהקשר הזה משמעה היכולת להתעלות מעל אינטרסים פוליטיים צרים ולפעול לטובת הציבור כולו. פוליטיקאי אכן נבחר כדי לממש מדיניות, אבל הוא לא נבחר כדי לשרת את בוחריו אלא את כלל המדינה. הדרך לשם עוברת בעבודה צמודה עם הדרג המקצועי. גם אם ההחלטות הללו לא תואמות את עמדות הדרג המקצועי, והדבר לגיטימי לגמרי, הן צריכות להתקבל על בסיס מידע ועבודה רצינית.
אבל גם משרתי הציבור חבים באחריות לממלכתיות וזהירות בכוחם ומעמדם. גם אם הם המוכשרים והטובים ביותר בתחומם, ומשוכנעים שההמלצות שלהם הן הנכונות ביותר, הם עדיין חבים בכבודו של הדרג הנבחר שככל שמקיים תהליכי קבלת החלטות סדורים, הוא כבודו של רצון הציבור והדמוקרטיה. הם חייבים בריסון עצמי של הכוח שלהם ובהפרדה ברורה בין עמדותיהם המקצועיות לכפיית אמונותיהם הפוליטיות על הדרג הנבחר. תחושת הזלזול בפוליטיקאים, שלעיתים נשמעת בקרב משרתי ציבור, פוגעת בסופו של דבר באמון הציבור בהם ובעבודתם.
הנאום של זילבר הוא נקודת שפל חדשה ביחסים העדינים בין הדרג המקצועי לנבחר. במקום להתחפר בפוזיציה, פוליטיקאים מימין ומשמאל, כמו גם משרתי הציבור, חייבים לעם בישראל יותר ממלכתיות ואחריות. כדי שהמדינה תתנהל היטב בכל עת ובוודאי בשעת משבר, העבודה חייבת להיות משותפת ולמען טובת כלל אזרחי ישראל.
ד"ר שוקי פרידמן הוא מנהל מרכז לאום, דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו