להמריא מחדש בעטרות

כבר חצי יובל שישראל נכנעת ללחץ האמריקני־אירופי ונמנעת מהקמת שכונה יהודית בעטרות • כעת, עם סיום ממשל טראמפ, לנתניהו יש הזדמנות לתקן עוול היסטורי - ולמנוע נוקאאוט פלשתיני

הסיפור של עטרות הוא סיפור מביך מנקודת מבט ציונית. הרוח הישראלית־ציונית מתקשה לשאת הפסדים. היא מתקשה עוד יותר להודות בהם. האתוס הלאומי היהודי זוכר אמנם את קרב הגבורה שניהלו מגיני הנקודה היהודית הזעירה, מצפון לירושלים, במלחמת העצמאות, אבל בשורה התחתונה: עטרות נפלה בתש"ח. מגיניה, שעמדו במצור, הקריבו חיים והדפו מתקפות רבות, צייתו לבסוף לפקודת הנסיגה וצפו משכונת נווה יעקב הסמוכה, כיצד הערבים בוזזים את יישובם ומעלים אותו באש. הפלשתינים ניצחו אותנו בעטרות פעם נוספת, באינתיפאדה השנייה. כנופיות טרור ירו על המסלולים של שדה התעופה הבינלאומי של ירושלים והשביתו את הטיסות בקצה האצבע הצפונית של ירושלים הריבונית. ישראל סגרה את שדה התעופה. הוא לא נפתח מחדש עד היום. 

לא להמתין לאישור מביידן. שדה התעופה הנטוש בעטרות // צילום: אורן בן חקון

הניצחון הפלשתיני השלישי הוא ניצחון מתמשך, שכואב לישראל לא פחות, אבל הוא עדיין אינו סופי. הוא נובע בעיקר מפיק ברכיים ומהססנות ישראלית לאורך כשלושה עשורים. באורח כמעט ניסי, הוא עדיין בר־שינוי. ניתן עדיין להפוך את ההפסד הישראלי הזה לניצחון; להפוך את הקערה בעטרות על פיה, באופן שיעשה צדק היסטורי ואף יעמיד באור אחר את שני ההפסדים הראשונים לפלשתינים.

כבר חצי יובל שנים ויותר, שישראל נכנעת ללחץ האמריקני והאירופי ונמנעת מלממש תוכניות סדורות להקמת שכונה בת כ־10,000 יח"ד על אדמות היהודים בשטח שדה התעופה הישן בעטרות (כ־1,300 דונם). מאחורי התכתיב הזה עומדים כמובן הפלשתינים.

תאבונם הגדול מדי מנע מהם לאורך השנים השתלטות מוחלטת על אדמות היהודים בעטרות, ולא רק בלימה של תוכנית ההתיישבות הישראלית שם. בשנים 2000 ו־2008 הם דחו הצעות נדיבות של ממשלות ברק ואולמרט לנהל את המקום במשותף עם ישראל. ביטאון הרש"פ, "אל־חיאת אל־ג'דידה", אף כתב באותן שנים, כי "שדה התעופה קלנדיה־ירושלים הוא שבוי המחכה לשיבה הפלשתינית". למזלנו, המדינה היתה נחושה דייה לשמור על עטרות "נקייה" מבנייה פלשתינית בלתי חוקית, שהשתוללה לאורך שנים בכל אזור צפון ירושלים. עטרות נותרה מבחינה זו אי בודד. ישראל שמרה עליה.

אור ירוק מטראמפ

בנימין נתניהו, שהשבוע - באיחור של שנים - השכיל סוף־סוף לשחרר את המכרזים לבנייה בשכונת גבעת המטוס שבדרום ירושלים, הוא למרבה הצער חלק מסיפור הכניעה הישראלי המתמשך בעטרות; נתניהו נכנע שם לתכתיב האירופי־אמריקני־פלשתיני כבר תקופה ארוכה, אבל עכשיו נקרתה בפניו הזדמנות פז לשינוי כיוון. אלה הם ימיו האחרונים של ממשל טראמפ. השגריר פרידמן ובכירים אחרים בממשל האמריקני היוצא הבהירו לישראל עוד לפני הבחירות בארה"ב, כי תהא אשר תהא תוצאת הבחירות, מבחינתם, נתניהו רשאי לקדם את תוכנית הבנייה של השכונה היהודית בעטרות.

השכונה האסטרטגית הזאת היא בעלת חשיבות קריטית לבירת ישראל. שאלת הקמתה תכריע, האם האצבע הצפונית של ירושלים תישאר חלק ממרקם ההתיישבות הישראלי־יהודי, או שהפלשתינים ישתלטו עליה, ואף ינתקו אותה ריבונית מירושלים - כפי שהם שואפים במוצהר - לטובת חלום המדינה הפלשתינית שלהם. 

כשלוי אשכול, ראש ממשלת הניצחון במלחמת ששת הימים, החליט יחד עם שריו לצרף לגבולותיה החדשים של ירושלים גם את עטרות, עדיין היו צרובים בזיכרונו ימיו כעלם צעיר, לצד ברל כצנלסון ואחרים, בקבוצת העבודה הראשונה שעלתה לעטרות ב־1912. אשכול חי אז עדיין את כאב נפילתה. הוא זכר שמדובר באדמות יהודים שרכש ד"ר רופין בשמה של "הכשרת הישוב" וכלל את עטרות בירושלים, מכיוון שידע שהסיפור שלה אינו שונה מהותית מהסיפור של נפילת גוש עציון מדרום לעיר.

נתניהו צריך להשלים עתה את המלאכה. הוא אמנם נתן את הסכמתו או השלים עם "סעיף עטרות" שהאמריקנים שזרו ב"תוכנית המאה". הסעיף הזה מעניק לפלשתינים אזור תיירות משלהם בעטרות לטובת "תיירות מוסלמית לירושלים ולאתריה הקדושים". אבל במקביל הוא כבר איתר שטח חלופי למטרה הזאת סמוך לעטרות, כדי ש"אזור התיירות הפלשתיני" לא יחסום את התוכנית לבניית שכונה יהודית שם.

עכשיו, חודשיים לפני שממשל טראמפ הידידותי מסתלק מהבית הלבן, נתניהו צריך לאזור עוד קצת אומץ ולקבל שתי החלטות. הראשונה, לאשר לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה של אזור ירושלים להפקיד את תוכנית בניית השכונה היהודית בעטרות להתנגדויות הציבור, ולהאיץ מאוד את הליכי אישורה. השנייה - להורות לעיריית ירושלים לשנות את ייעוד אדמות היהודים בעטרות מקרקע המיועדת לשדה תעופה לקרקע שמיועדת לשכונת מגורים.

נוהל ביידן

בינתיים, כדי שעטרות "לא תיפול שלישית", יש להיות יצירתיים ולקבע על אדמות היהודים בעטרות נוכחות אזרחית פעילה. זה יכול להיות ארכיאולוגיה או חווה חקלאית; פעילות של תנועות נוער ואתר מורשת, שטח מחסנים לאזור התעשייה הסמוך שהקמנו שם, או צירוף של כל אלה. העיקר ליצור חזקה ישראלית אזרחית בקרקעות הללו, עד שהשכונה היהודית תתחיל להיבנות שם. השכונה - אם וכאשר תקום - לא רק תשמור על האצבע הצפונית של ירושלים בריבונות ישראל.

היא גם תשפיע על הדמוגרפיה של הבירה, שבה הרוב היהודי הולך וקטן לאורך השנים ועומד כיום על - 59% מהאוכלוסייה בלבד. עטרות היא היום עתודת הקרקע הגדולה ביותר עבור התיישבות יהודית בירושלים. בקיבולת אוכלוסין מלאה היא מסוגלת לחזק את האוכלוסייה היהודית בירושלים בעוד 80 אלף תושבים. 

מי שיחכה לאישור של נשיא ארה"ב הנבחר ג'ו ביידן עלול לגלות כי נזקי ממשלו כנשיא בתחום ההתיישבות, יהיו רבים יותר מאשר נזקי כהונתו כסגן נשיא. על שמו של ביידן קרוי "נוהל ביידן", שמחייב מאז ביקורו בארץ בשנת 2010 אישור מוקדם של לשכת רה"מ לכל בנייה מעבר לקו הירוק בירושלים. נתניהו הנהיג את הנוהל, אחרי ההתנגשות עם סגן הנשיא סביב האישורים לבניית 1,600 יח"ד בשכונת רמת שלמה, שהוצאו ביום ביקורו בארץ והרגיזו אותו מאוד. חבל שנוהל ביידן לא בוטל בימי טראמפ. עכשיו אולי כבר מאוחר מדי, אבל לא מאוחר מכדי "להטיס" את תוכנית עטרות ולקדמה לביצוע, וכך לנהוג גם עם גבעת המטוס שעשתה צעד ענקי השבוע, אבל עדיין לא בלתי הפיך. 

בינוי גבעת המטוס הוא אחד המפתחות למניעת חלוקתה של ירושלים מדרום, ולמניעת טריז פלשתיני שיסכל את הרצף המתוכנן בין השכונות גילה והר חומה בגבולה הדרומי של ירושלים. הפלשתינים והאיחוד האירופי לוחצים להמשך ההקפאה שם כדי לשמר אופציה של חיבור אורבני ומדיני, בין בית לחם ובית צפאפא; אופציה לרצף, שירכיב בעתיד את שטחי מזרח ירושלים, "בירת המדינה הפלשתינית העתידית". את התוכנית הזאת צריכים לעצור גם בגבעת המטוס וגם בעטרות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו