קרבות שי"ן בשי"ן

הבחירות בארה"ב מתקרבות לישורת אחרונה עם ההצבעה מחר בקלפי. עם זאת, ייתכן מאוד שהשיא עוד לפנינו, אם התנאים יבשילו לכדי קרב משפטי אחרון וקובע, שיבחן גם את עמידותה ואת חוזקה של המערכת השלטונית האמריקנית כולה. זו לא תהיה הפעם הראשונה. בשנת 2000 הכריע הרוב השמרני בבית המשפט העליון האמריקני את הבחירות לטובת המועמד הרפובליקני בוש על פני המועמד הדמוקרטי גור. האם ההיסטוריה תחזור על עצמה ובית המשפט העליון יעניק לטראמפ את הניצחון שהוא חושק בו? 

ראשית, לגודל הפער בין ביידן לטראמפ במדינות הקובעות יש משמעות דרמטית. רוב מוחץ לאחד המועמדים בספירת הקולות הכשרים יסכל במידה רבה את האפשרות של המועמד השני לערער על התוצאות בטענה לקיומם של אי־סדרים, זיופים או אי־ספירת פתקי ההצבעה שנשלחו בדואר. בשנת 2000 ההפרש בין בוש לגור בפלורידה היה פחות מ־2,000 קולות בלבד בספירה הראשונה, ועובדה זו הציתה את הקרב המשפטי. 

שנית, יש להביט על בתי המשפט העליונים במדינות המפתח. כולם נושאים עיניים לבית המשפט העליון הפדרלי בוושינגטון ואל הרוב השמרני המוצק (שהתחזק עם מינויה של השופטת איימי קוני בארט), אבל המערכת הפוליטית האמריקנית היא פדרלית. החוקה הפדרלית מעניקה למחוקקים בכל אחת מ־50 המדינות את הכוח להסדיר את חוקי הבחירות באותה מדינה. בית המשפט העליון הפדרלי לא ימהר להתערב בנעשה במדינות עצמן, כל עוד יאמין שהן נוהגות לפי המתווה הנקוב בחוקה. 

לכן רוב הסיכויים הם שהקרב המשפטי יחל בבתי המשפט של המדינות עצמן - כמו שהיה בזמנו בפלורידה - ולא ברמה הפדרלית. לשם כך גם הקימו המתמודדים צוותים משפטיים להתערבות מהירה, שיגישו את עצומותיהם לבתי המשפט המקומיים. על בתי משפט אלה מפקחים קודם כל בתי המשפט העליונים של אותן מדינות. וזו נקודת מפתח, כי נראה שהסיבה להתערבות השיפוטית בשנת 2000 נבעה מאמונה של שופטי העליון בוושינגטון כי שופטי העליון של מדינת פלורידה כותבים מחדש את חוקי הבחירות של פלורידה, כאשר התעלמו מהדדליין שהיה קבוע בחוק להעברת התוצאות הרשמיות ובכך אפשרו לוועדות הבחירות לספור מחדש את פתקי ההצבעה בלי כללים וסטנדרטים ברורים ושוויוניים. את המניפולציה והאקטיביזם של שופטי העליון של פלורידה, ואת הפגיעה בסמכות המחוקקים של פלורידה, כפי שהואצלה בחוקה האמריקנית, שופטי העליון השמרנים בוושינגטון לא יכלו לקבל.    

אחד משופטי המיעוט בהחלטה בפס"ד בוש נגד גור משנת 2000, סטיבן ברייר היהודי, ביקר את ההחלטה בחריפות וטען כי השופטים השמרנים זנחו את הריסון והבלמים בהפעלת כוחם. אבל שנים לאחר מכן התבטא ברייר בהשלמה כי ההחלטה הזו נאכפה בלי שליחת דיוויזיה מוטסת, בלי שנורו יריות ובלי שנזרקו אבנים, מכיוון שבמדינה שבה שולט החוק והשופטים נהנים מעצמאות, אנשים מצייתים לחוק גם אם אינם מסכימים להחלטה, ואפילו זועמים על השופטים. מדובר היה בקרב של שופטים שמרנים בשופטים אקטיביסטים. השמרנים ניצחו. את הלקח צריך ללמוד המחנה הימני־לאומי בישראל. 

ד"ר שוקי שגב הוא מרצה בכיר בביה"ס למשפטים, המכללה האקדמית נתניה