המאבק לא נגמר בהשעיית קורבין

שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה - וזו לא מליצה ריקה. ג'רמי קורבין, מי שעמד בראש מפלגת הלייבור הבריטית וכמעט הפך לראש ממשלת בריטניה, הושעה סופית ממפלגתו. עם היבחרו להנהגת המפלגה, החלו להישמע חששות בקרב יהודים בריטים. אלה הצביעו לא רק על עמדותיו הפרו־פלשתיניות הקיצוניות, לרבות תמיכה בחרם אקדמי וכלכלי על ישראל, אלא גם על חשש מאפליה שיטתית על רקע גזעני במפלגה. מעטים בלבד האמינו לטענותיהם, והם הואשמו בהתנכלות אישית למנהיג החדש, על רקע ביקורתו על ישראל. אך בשלב מסוים כבר לא ניתן היה להכחיש: יש שם בעיה של אנטישמיות. עוד ועוד עדויות מתוך המפלגה ומסביבתו הקרובה החלו לצוץ, והדבר הוביל לגל התפטרויות של חברי המפלגה, להשעיית אחרים, ומקבילתה הישראלית של הלייבור, מפלגת העבודה, הודיעה על ניתוק קשריה עם קורבין.

לא נראה שהדבר הטריד את קורבין במיוחד, שהמשיך ללא הפרעה את מסעו לרחוב דאונינג 10. אבל אז קרה דבר מדהים: הקהילה היהודית התאגדה והובילה קמפיין מרשים שחשף בפני הבריטים ובפני העולם כולו את הצד החשוך של מי שהיה יו"ר הלייבור ומועמדה לראשות הממשלה. קורבין הוביל את מפלגתו לתבוסה שמפלגתו לא ידעה 30 שנים, אך נותר בתפקידו עד אפריל 2020. בשבוע שעבר הושעה סופית מהלייבור, לאחר שדו"ח קבע שהתעלם וכשל בטיפול באנטישמיות במפלגה. תגובתו? שההאשמות על אנטישמיות מנופחות. אפס חרטה. 

אלא שהשעייתו של קורבין לא מספיקה. כפי שחשף הדו"ח, האנטישמיות חלחלה לתוך מוסדותיה הפנימיים של המפלגה, וכדי להתנער ממורשתו הבעייתית של קורבין, יש לבצע ניקוי אורוות משמעותי. על המפלגה להתנער מהאנטישמים בקרבה, ולנטרל את כל המנגנונים שאפשרו את האפליה והגזענות שלבלבו במסווה של "ביקורת על ישראל" ו"סולידריות עם הפלשתינים". אם הלייבור רוצה אי פעם להיות בית פוליטי ליהודים וליהודיות, היא חייבת להם שינויים מרחיקי לכת - עם כל הכבוד להשעיה, החשובה, של בכיר לשעבר, שכבר אינו רלוונטי.

אבל הסיפור הזה ממחיש, פעם נוספת, עד כמה כוחה של הקהילה היהודית באחדותה. אין ספק שרבים מחוץ לקהילה היהודית לקחו, ועדיין לוקחים, חלק משמעותי במבצע לסילוק האנטישמיות מהלייבור, אבל בלי העמדה החד־משמעית, ההחלטית והעקבית של הקהילה היהודית - אפס סובלנות לאנטישמיות - ספק אם כך היו נראים פני הדברים. 

וכדי להמחיש עד כמה הדברים רלוונטיים, נמצאו מי שדאגו לעמוד על הרגליים האחוריות ולצאת להגנתו של קורבין, גם אחרי שמפלגתו־שלו התנערה ממנו. לאחר השעייתו, צייץ החשבון הרשמי של הדמוקרטים־סוציאליסטים האמריקנים (DSA) הודעת תמיכה וסולידריות עם קורבין. תמיד אפשר לסמוך על גופים כמו ה־DSA, שנאבקים נגד ישראל ומערערים על זכות קיומה, שייתנו גיבוי לאנטישמיות מהזן הנמוך והבזוי ביותר. בבריטניה ייתכן שנבלמה חדירתם של גורמים כאלה לצמרת ההנהגה הלאומית. כעת צריך לעקוב בדאגה אחר נסיקתם בפוליטיקה האמריקנית, וגם שם זה קורה יותר מדי קרוב לשדרה המרכזית.