מורשת רבין האמיתית יכולה להיות בסיס להסכמה לאומית

25 שנה לאחר רצח יצחק רבין ז"ל ועדיין מדי שנה לקראת אירועי יום הזיכרון מתלהט הדיון על מורשתו המדינית. מעטים מערערים על הקביעה שתהליך אוסלו נכשל משום שהתנועה הלאומית הפלשתינית לא הבשילה לפשרה היסטורית עם התנועה הציונית. לפני מותו, נראה היה שהבנה זו חלחלה גם אצל רבין ויש עדויות שהוא רצה לשים קץ לתהליך שכלפיו שידר כל הזמן שניות מרובה. למרות זאת, כתם אוסלו נדבק ברבין - לא מעט בשל הצורך להשתמש בדמותו כדי להשיג לגיטימציה להמשך התהליך. בראייה לאחור, ייתכן שהיה צורך לקיים את הניסוי שרבין נתן לו את גיבויו ולשלם ביוקר כדי להשיג את התובנה הלאומית שאין לנו בדור הזה שותף בצד הפלשתיני. 

רבין היה מוכן לפשרה טריטוריאלית עם הפלשתינים, אבל בוודאי לא הסכים לסגת לגבולות 1967, וגם לא העלה על דעתו ויתור על שטחים בתוך הקו הירוק. הוא עמד על הצורך בגבולות ביטחון, ובנאומו האחרון בכנסת (5 באוקטובר 1995) התווה את חזונו הטריטוריאלי: "גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה. שינויים שיכללו את צירוף גוש עציון, אפרת, ביתר ויישובים אחרים שרובם נמצאים באזור מזרחית למה שהיה 'הקו הירוק' לפני מלחמת ששת הימים". כמובן, ירושלים המאוחדת היתה כלולה בתוך המפה ששרטט. הוא הוסיף שהישות הפלשתינית תהיה "פחות ממדינה והיא תנהל באופן עצמאי את חיי הפלשתינים הנתונים למרותה". דבריו תואמים להפליא את הקונצנזוס הישראלי היום. 

רבין היה מפוכח מאוד לגבי כללי המשחק האלימים של האזור שישראל מתקיימת בו. הספקנות והזהירות שאפיינו את דרכו גברו לבסוף על ההתלהבות של הכותבים של חלק מנאומי השלום שלו. רבין הבין שישראל תצטרך לחיות על חרבה עוד הרבה מאוד שנים והדגיש לא פעם שלמרות ההסכמים המדיניים עם שכנותיה, ישראל תצטרך להמשיך להשתמש בכוח צבאי, בזהירות, כדי לפגוע באויביה או להרתיעם. 

הישראלים אהבו את רבין ונתנו בו אמון בעיקר בגלל עברו הביטחוני ותכונותיו האישיות כמי שגילם את ה"צבר" היפה - ישר דרך, ישיר ולעיתים מחוספס. עבור רוב הישראלים רבין לא היה "מר שלום" או "מר דמוקרטיה", אלא "מר ביטחון". הישגיו בתחום זה היו מרשימים. רבין, הרמטכ"ל במלחמת ששת הימים, בנה את צה"ל כמכונה צבאית והובילו לניצחון מופלא במלחמה זו. רבין ראה לעצמו זכות היסטורית לשחרר את ירושלים, עיר הולדתו. כשר ביטחון, הוא חילץ את צה"ל מהביצה הלבנונית ונלחם בנחישות באינתיפאדה. בכהונתו הראשונה כראש ממשלה ניצח על שיקום צה"ל אחרי מלחמת יום הכיפורים, ובשנייה השיג חוזה שלום עם ממלכת ירדן.

דווקא מורשת רבין האמיתית, לא זו שמנסים לצייר חוגים מסוימים, יכולה להיות הדבק להסכמה לאומית רחבה ולחיזוק החוסן הלאומי של ישראל לקראת אתגריה הביטחוניים בעתיד.

פרופ' אפרים ענבר הוא נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS) ומחבר הספר "רבין וביטחון ישראל"