אמריקה מחפשת חזון לעידן שאחרי הקורונה

עורך "ישראל היום" בועז ביסמוט בנאשוויל, מקום העימות השני שנערך הלילה • אמריקה, חצייה אדומה וחצייה כחולה, מחפשת חזון כלשהו לעידן שאחרי הקורונה • ומתחת למתח מתגנב החשש שהכרעת הבחירות תיגרר לדצמבר, ולבית המשפט העליון

 יש דברים שפשוט נשארים אותו דבר, גם אם יש מגיפה של פעם ב־100 שנה. 

העובדה שטנסי היא מדינה דרומית שתיתן את האלקטורים שלה עבור המועמד הרפובליקני היא אחד הדברים שלא משתנים. "הצבע שלנו אדום (המזוהה עם הרפובליקנים) ויישאר אדום ולא משנה מה היה בעימות בין הנשיא שלנו טראמפ לבין המועמד הדמוקרטי ביידן", מספרת לי ג'וזפין, סבתא לשמונה נכדים שלא רוצה לראות את אמריקה נופלת לידי הדמוקרטים. "גם אם הסגנון של טראמפ מעט מרחיק לכת", היא מבהירה. 

שלט תמיכה בנשיא בחנות מזכרות // צילום: אי.אף.פי

אבל ג'וזפין אומרת שביידן הוא בחירה נכונה של המפלגה הדמוקרטית: "את הילארי תיעבנו ואילו את ג'ו קשה לשנוא". 

וכאן בדיוק הבעיה של הנשיא דונלד טראמפ: טראמפ הצליח לנגח די בקלות כל מועמד שנקלע בדרכו בשורות הרפובליקנים בפריימריז ב־2016 וכמובן את קלינטון השנואה גם בקרב רבים במחנה שלה, שהתעקשה לעזור לו בקמפיין האומלל שניהלה. אבל ביידן שונה. 

אולי זה הגיל, אולי זה ה־come on man החוזר על עצמו כל אימת שהוא מדבר, וגם העובדה שגדל בצעירותו בעיירת פועלים בפנסילבניה, סקרנטון, ולכן הצליח למתג את עצמו כאחד מאותם אנשים שיודעים איך לדבר אל בני הצווארון הכחול, שנחשב עדיין לאבן יסוד בבייס של טראמפ. 

הצלחתו של ביידן היא גם נקודת החולשה שלו. בניגוד לקלינטון, הוא יכול להתחבר ברמה של "שתיית בירה" בפאב עם הבוחר אבל זה גם החיסרון שלו. הוא יותר מדי חברמן, ואין לו את מה שהיה לטראמפ בשנת 2016: להט בעיניים.

אם תשאלו מאה אנשים למה ביידן רץ לנשיאות, הם יתקשו לענות. טראמפ לעומת זאת, לפחות ב־2016, היה עם מסר חד וברור: להחזיר את אמריקה לגדולתה, לבטל את ההתרפסות של ממשל אובאמה מול אויבים כמו איראן ואת ההתעלמות מצורכיהם של ידידים. היה לטראמפ את הלהט שכה חסר לביידן היום, אך למזלו של ביידן, גם לטראמפ אין מסר מלהיב השנה.

בועז ביסמוט במקום העימות

אולי בעימות (שמתקיים אחרי כתיבת שורות אלו) טראמפ יצליח לשדר מסר קליט שיישא אותו על גל מומנטום עד הבחירות. השבועיים הגורליים בחייו של הנשיא ה־45 הם גם השבועיים שבהם הבוחרים מתחילים לחזור הביתה, וטראמפ מקווה שהביידן האמיתי ייצא בעימות ויבהיל את הרפובליקנים המאוכזבים. הוא מקווה שנראה שוב את ביידן שאומר דברים והיפוכם, וזה שלא יודע להגיד מה עמדתו בסוגיה בפחות מדקה. 

אפשר לומר שבחירות 2020 הן יותר בחירות בין נפשה הקרועה של אמריקה: מצד אחד הבוחרים משוועים למועמד שיצעיד אותם בבטחה לעידן יציב ומשגשג שאחרי הקורונה, וטראמפ עדיין נתפס כמתאים יותר לעידן הזה בגלל הצלחתו המוכחת לקדם את הכלכלה, אך מצד שני ביידן מנסה לשכנע את הבוחרים כי אין דרך קדימה בלי לחזור אחורה לעידן שלפני טראמפ.

מדובר ללא ספק בבחירות המוזרות בהיסטוריה: המועמד המכהן אינו מציג כל חזון, בעוד המועמד החדש מציג חזון מלפני ארבע שנים. אף אחד לא מדבר על הרעיונות הגדולים שעל בסיסם קמה אמריקה ושגשגה. זה הכל על העכשיו והמיידי, והאישי. 

לזכות באהדת הפרברים

התחלתי את סיקור הבחירות בפריימריז של הדמוקרטים במדינת איווה הנידחת והקפואה, בעיר דה מוינס, הנחשבת לבירה המשעממת ביותר מבין כל הבירות שיש ל־50 המדינות בארה"ב. באותו חורף קפוא היה לטראמפ מסלול בטוח לניצחון, הן באיווה, והן במדינות מפתח אחרות, כי הכלכלה האירה לו פנים, בעוד הדמוקרטים הלכו מדחי אל דחי. היום הנתיב שלו ל־270 אלקטורים צר ביותר, כי כל מדינות המפתח נוטות לביידן, או לכל היותר לשוויון בין שני המועמדים. 

אף שהקורונה האירה את מצבם של הדמוקרטים, טראמפ לא מתכוון לוותר ומנצל כל רגע דל כדי להזכיר לבוחרים מי באמת יודע לעשות קמפיין. בימים האחרונים הוא מגביר הילוך כי ביידן ירד למחתרת כדי להתכונן לעימות. ואף שהסקרים עדיין תקועים, יש תזוזה קלה בשבועות האחרונים. המומנטום עושה סימנים של שינוי צד: בזמן שהמועמד הדמוקרטי נשמע כמו תקליט שבור שמזהיר את כולם מפני עוד קדנציה של טראמפ, הנשיא ה־45 חורש את המדינות הסגולות ועורך עצרת אחרי עצרת. הוא מראה שהוא באמת רוצה את התפקיד, בעוד ביידן נראה כאילו הוא רק מחכה שזה יסתיים. 

בראיין מטנסי שתומך בטראמפ

טראמפ הצליח בשנת 2016 לקבל את רוב הקולות של הנשים הלבנות, ואפילו היה קרוב להשגת רוב הקולות של הנשים הלבנות בעלות השכלה אקדמית, לתדהמת כל אלו שחשבו שפלח זה באוכלוסייה מונח בכיסה של קלינטון.

השנה הוא יתקשה לשחזר הישג זה, אבל הוא יודע שגם הפעם מי שיוכל להטות את הכף במדינות המפתח הן נשים ללא השכלה אקדמית בפרברים. לכן הוא יעשה הכל כדי לזכות שוב באמונן. באחת העצרות כמעט התחנן ואמר "אני הצלתי את השכונות שלכן", כאשר הוא מתייחס לאירועים האלימים שהתרחשו במסגרת המחאה סביב מותו של ג'ורג' פלויד. "בבקשה, תאהבו אותי", טראמפ אמר להן, בצחוק אבל גם ברצינות. 

טראמפ יכול להתנחם במגמות החיוביות דווקא בקרב הקול ההיספני במדינות כמו אריזונה, נבדה ופלורידה. בפלורידה זה לא מפתיע, כי הקובנים נוטים לרפובליקנים זה שנים, אך אפילו השחורים, שנמצאים בריכוז גבוה במדינות מפתח, מתקרבים אליו, אף שביידן עדיין מוביל בפער גדול מאוד עימם, כך דיווח האתר של נייט סילבר השבוע. 

דומה כי ההישג הגדול של ביידן עד עתה הוא העובדה שהוא לא קורס מול מועמד כמו טראמפ. גם המתקפות נגד בנו האנטר לא הפילו אותו, אפילו אחרי שנחשפו האי־מיילים המחשידים שמראים שביידן ניצל את קשריו כדי לתגמל את בנו ואולי אף לגרום לו להרוויח סכומי עתק. אבל יש לציין כי גם אי־הסדרים לכאורה שה"ניו יורק טיימס" חשף בענייני דו"חות המס של טראמפ כלל לא מעניינים את הבוחרים. באופן אירוני, הבחירות כבר מזמן לא סובבות סביב העבר של המועמדים, ושערוריות שפעם היום מסיימות קמפיין היום בקושי גוררות פיהוק. היום ההצבעה היא לפי תחושת בטן.

היחידים שעדיין עשויים להצביע לפי כישוריהם והקבלות של המועמדים הם מצביעים מבוגרים, שמראים סימנים של נטישת טראמפ בגלל הקורונה. וזה עלול לעלות לו בפלורידה, ואולי בנשיאות. 

"לשמור על אמריקה גדולה"

אבל לצד כל הסקרים, יש גם את הסברה שמצביעים רבים, כמו ב־2016, מעדיפים שלא לחשוף את הבחירה שלהם בטראמפ, וכמו כן, ייתכן שגם הפעם פלורידה תגרום לכאב ראש ארוך עד שיקבעו מי המנצח, וגם לאחר מכן, ייתכן שהצד המפסיד יפנה לבית משפט. 

תומכת ביידן בנאשוויל

במקרה קיצון, אם המצב בפלורידה יהיה כל כך סבוך, בית המחוקקים במדינה יכול להכריז שאינו מקבל את דין הבוחר ואת הספירה הרשמית של הקולות בגלל חשדות כאלו ואחרים, ומחליט למנות את האלקטורים של פלורידה כראות עיניו, ואז למעשה המפלגה השלטת במדינה תקבע מי ניצח. האפשרות הזאת של עקיפת הבחירות שרירה וקיימת לא רק בפלורידה אלא בכל מדינה בארה"ב. החוקה האמריקנית מאפשרת זאת: חופש פעולה מלא למדינות לקבוע את נציגיהן בחבר האלקטורים, שכידוע הוא זה שבעצם בוחר בנשיא, ב־14 בדצמבר. כלומר הבחירות האמיתיות הן בדצמבר, ורק אז נוכל להגיד בוודאות מי ניצח. 

ואם לא די בבלאגן החוקתי שעלול להיווצר, ה־FBI חשף בדיוק רגע לפני העימות כי רוסיה מנסה באופן פעיל לערער את ההליך הדמוקרטי, ואפילו איראן מנסה לבחוש בנעשה פה כדי לערער את מעמדו של טראמפ. זה רק מראה עד כמה כהונה שנייה של טראמפ מפחידה את טהרן. לפחות את הניצחון נגד האייתוללות הוא כבר השיג.

היה מעניין לעקוב אחר המתרחש בטנסי, ארץ הג'ק דניאלס, דולי פרטון, דיוויד קרוקט ועוד סמלים אמריקניים רבים. נאשוויל עצמה כחולה, דמוקרטית. עיר המוזיקה אוהבת צעירים וגם יש שלטים רבים של ארגון המחאה "חיי שחורים נחשבים". כמעט לא רואים שלטים שתומכים בטראמפ. "שלטים כאלה תמצא בפרברים, לא בערים", מסביר לי בראיין אמברוז בן ה־51, במקור מפיטסבורג, פנסילבניה. "אני מצביע לטראמפ, הוא אומר לי כשהוא ניצב לצד השלט שבו כתוב "לשמור על אמריקה גדולה" - שדרוג של הסיסמה המנצחת של טרמאפ מלפני ארבע שנים. בראיין הספיק לעבוד בפלורידה בפארק של וולט דיסני וכעת עובד כנהג לימוזינות. "טראמפ ינצח", הוא פוסק. אבל התקשורת והסקרים אומרים ביידן, אני מקשה. "מה אתה מאמין להם. הם רוצים ביידן אבל הרוב רוצה טראמפ".

הפרבר שבו הוא גר נחשב רפובליקני אבל רבים מתושביו הגיעו מקליפורניה, ניו יורק ושיקגו כי הבתים זולים יותר וגם המסים נמוכים יחסית. "הם בורחים ממדינות כחולות לאדומות, אבל בכל זאת מצביעים למועמדים הכחולים", הוא אומר בפליאה ומרמור. 

כמו נאשוויל ופרבריה כך גם אמריקה חצויה. "מעולם לא היינו כל כך חצויים", אומר בראיין. "חצי אמריקה אדומה וחצי כחולה, והתקשורת והרשתות החברתיות מפלגות אותנו במקום לאחד. לתקשורת האמריקנית ולרשתות החברתיות יש תפקיד מרכזי בפילוג שיש כאן". בראיין אגב פוחד היום פחות מהנגיף כי הוא כבר נדבק. אני אומר לו שיש ביקורת כלפי טראמפ כי לא טיפל בנגיף. "הנה, גם עליך התקשורת הצליחה לעבוד. טראמפ לא אשם. קורונה זה סין וסין זה ביידן ובגלל זה, בין היתר, אני מצביע טראמפ".

אחרי השיחה עם בראיין חשבתי להתאוורר, להיכנס לבר מקומי, לשמוע מוזיקת קאנטרי וללגום כוסית של ג'ק דניאלס. אבל בבחירות 2020 אפילו את זה אי אפשר. למה? ניחשתם נכון, בגלל הקורונה. עד 2024 זה יעבור.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו