בשבוע שעבר נערכה סולחה בין שתי חמולות גדולות בעיר רהט בעקבות רציחתו של צעיר לפני כמה שנים. באירוע נכחו כמה עשרות שייח'ים ונכבדים מהאזור, וכן נציגות סמלית של שתי החמולות היריבות. מהידוע עד כה, ההסכם שהושג אינו מטיל סנקציה רק על הנאשם - שמשפטו מתנהל כעת בבית המשפט - אלא גם על המעגל המשפחתי הרחב שלו. אחיותיו וכמה מבני הדודים שלו כבר גורשו מהעיר מייד לאחר הרצח.
ההסכם, למרבה האירוניה, מתחיל דווקא בפסוק מהקוראן שאומר "כל המאמינים אחים ועליכם לעשות שלום בינם", והוא כולל 12 סעיפים: עושקים, ברוטאליים ובלתי נתפסים. בני משפחתו של הנאשם ברצח נאלצו להישבע אימונים במסגד ברהט שאין להם ושלא יהיה להם כל קשר עם הנאשם ברצח או עם בני משפחתו הגרעינית.
בין השאר, נאסר עליהם מכאן והלאה לעבור להתגורר מחוץ לשכונה מספר 21 בעיר, ואם יעשו כן יישאו בתשלום כופר של 10,000 דינר ירדני (כ־50 אלף שקלים). אם לא ישלמו, יחויבו חמשת הערבים להסכם לשלם את הכופר. נוסף על כך, נאסר על כל מי שנושא את שם משפחתו של החשוד, ללא כל קשר לקרבת הדם, ללמוד בכמה בתי ספר בעיר. ועדת הסולחה לא הסתפקה בכך, והוסיפה עוד הגבלה. באחד מסעיפי הסולחה נאסר על כל בני החמולה לארח בבתיהם, או להסיע ברכביהם, או פשוט לפגוש כל אחד מבני המשפחה הגרעינית של החשוד, שהוגלו מבעוד מועד מהעיר.
האיסורים וההגבלות נמשכים להפקעת קרקעותיהם של בני החמולה, וההסכם מונע מהם לבנות על הקרקעות הפרטיות שלהם. 14 מגרשי בנייה בבעלות בני משפחתו של החשוד ישנו את ייעודם, מקרקע פרטית לקרקע ציבורית ביוזמת העירייה או בסיועה, כדי להפוך אותם למגרשים ציבוריים.
הדבר המדהים מכל הוא שסעיפי הסכם הסולחה מחייבים את עיריית רהט, אחת הערים הגדולות בדרום. במילים אחרות, גוף חוקי ומבוקר מרשויות המדינה מחויב להחלטות של ועדת סולחה לא רשמית, שהחלטותיה נטולות תוקף חוקי כלשהו.
אין שליחות נעלה מעשיית שלום ומשבירת מעגל הנקמה ושפיכות הדמים. נכבדי החברה הבדואית עשו זאת במשך עשרות שנים, והם ראויים לברכה על כל טיפת דם שנחסכה. אבל ישראל היא מדינת חוק. הגיע הזמן שוועדות הסולחה בחברה הערבית בישראל יוכרזו כבלתי חוקיות, וראוי כי המשטרה ורשויות האכיפה ייאסרו עליהן להיכנס לוואקום שנוצר בין מובלעות אזרחיות לשלטון החוק.
שיתוף פעולה עם תרבות הסולחה, במישרין או בעקיפין, פירושו לא רק הרמת ידיים מעצם האפשרות לקיים משילות ולהחיל את שלטון החוק בכל המדינה, אלא גם הפקרת אזרחים למערכת חוקים לא מוסרית ונטולת תוקף משפטי וערכי. בני משפחה, גם ממעגל שני ושלישי, ובהם ילדים, נאלצים לשאת בעונש על פשעיו של אדם אחר, לשאת תווית שלילית ולהיות מנודים. היש עוול גדול מכך? משרדי הממשלה ורשויות האכיפה מוכרחים להתערב ולפעול לאכיפה של משילות ושוויון בפני החוק - בכל מקום.
