השנה, כולנו אשמים

בסוף השבוע תסתיים השנה הרעה הזאת, שנת תש"ף. קדמו לה שנים רעות ממנה, אבל היא, תש"ף, תתייחד לדורות בסימן "כולנו אשמים". 

את מכת הדבר, אחת מעשר המכות הנזכרות בחג אחר, נוכל להעתיק גם אל השנה המסתיימת. מגיפת הדבר היכתה את פרעה הרשע, ירדה משמיים, עליו ועל עמו. לעומתה, את הופעת האחות הרעה, הקורונה ופגעיה, הבאנו אנו על עצמנו. 

אם להיות כנים, ולנקוט לשון מכלילה שיש בה אמת, הרי "כולנו אשמים". במו ידינו, בימי קורונה אלה, ימים רעים שקיצם לא נראה, סייענו בהפצת מכת המגיפה שהפילה יותר מאלף נפטרים וגרמה למשבר כלכלי חסר תקדים. אכן, המתפללים בבתי הכנסת או מתחת לכיפת השמיים, יכו עוד מעט על חזותיהם לאות חרטה ויאמרו "אשמנו, בגדנו". לעיתים נדירות הצדקה כה מובהקת תעטוף את האגרוף ההולם בחזה. 

אין בכך כדי לפטור מכל אשמה את ההנהגה השולטת בנו. אבל בקלי־קלות פטרנו אותה מכל אשמה, כאשר הוטחו בה כל הגידופים עקב אשמתה בכישלונה לרסן את הנגיף הקטלני. כמה פעמים השמיעו באוזנינו חכמי הרפואה את הציווי: "רק לשמור בקפידה על ההנחיות". רבים מאיתנו הגיבו ומגיבים דווקא בהפרת ההנחיות. לא אחת גם לגלגו עליהן, ולא רק בגלל שינויים שהונחתו בהפתעה של רגע. אלה היו, ונראה שעוד יהיו, שינויים שיטשטשו וכבר טשטשו את הכוונות הטובות שנועדו לבלום את מתקפת הקורונה. 

האמת צריכה להיאמר, וזו גם דעת חכמי הרפואה: לו רק נשמרנו לנפשותינו, לו רק הקפדנו בכיסוי הפה והאף, כי אז מספר הנפטרים היה קטן יותר, אפילו קטן בהרבה. ההתעלמות מן ההנחיות, זה החטא הקיבוצי, הגדול, שעליו עלינו לבקש סליחות. הרי זו היתה, והינה עדיין, עבירה שבין אדם לחברו. על עבירות כאלה בקושי ניתן לקבל מחילה. לפי המסורת שלנו, זו עבירה חמורה מזו שבין אדם לבוראו.

ועוד חטא קיבוצי שחטאנו: הרעש, המהומה. בזה מואשמת התקשורת אשר כמעט ערב־ערב מקפידה על כי צעקות ורעשים יבקעו לרוב מן המרקעים בגלל שידורים של שיח פוליטי, ואחר, שיח המחולל צווחות וגידופים בין צדדים יריבים. רצונם של הצופים להאזין ולהבין, כלל איננו נחשב. בשיא הקטטות המילוליות, הצעקניות, מחזיקה "אופירה וברקו", המכונה משום מה תוכנית טלוויזיה. למעשה זו קטטת טלוויזיה. אין לה מתחרים! כל סוגי הרעשים הנ"ל מורטים את העצבים, וגורמים לחיכוכים יום־יומיים ביחסים שבין אדם לחברו. יש רוב הסיכויים, ובעצם הסיכונים, שתופעה זו תתעצם, כי למרבה הצער היא מרתקת אליה צופים רבים. 

חטא הגידופים: הרשתות החברתיות חושפות פן מכוער של רבים מאיתנו, המצייצים. גידופים מכל הסוגים מאפיינים את כותביהם מוגי הלב, החותמים בשמות בדויים. ממשלת אחדות, זו הקיימת (ובעצם, המתפוררת), לא תחליף את התופעה החושפת מה באמת חושב האזרח על בר פלוגתא שלו. 

והחטא שלי, בשנה החולפת: סברתי, ובטעות גמורה, כי התמודדות ח"כ שלח מול מנהיגו לשעבר ח"כ לפיד אינה סיפור עיתונאי ופוליטי חשוב. אולי לא טעות בודדת. שנה טובה.