ישראל והסונים - הכוח העולה במזרח התיכון

הגוש הישראלי־סוני הוא תולדה של אינטרסים משותפים וקבועים, ומכך נובעת עוצמתו כגורם מייצב במזה"ת • קיומו, מול האסלאם הקיצוני, הוא נכס אסטרטגי לאירופה, לאסיה ולארה"ב

ביום שלישי, בין פגישותיו בירושלים, הקליט מזכיר המדינה האמריקני מייק פומפאו נאום קצר לוועידה הרפובליקנית, ובו מנה הישגים של הממשל בזירות שונות בעולם. הנאום שודר בשלישי בלילה, לאחר שפומפאו כבר נחת בחרטום - התחנה השנייה במסע הדילוגים שלו שנועד להרחיב את מעגל הנורמליזציה בין ישראל ומדינות האזור. 

האביב הערבי גרם לרעידת אדמה חשיבתית. שדה התעופה בדובאי // צילום: אי.אף.פי

דגש מיוחד ראוי לתת לדברים שעימם חתם פומפאו את דבריו, כשהזכיר את אנדרו בראנסון, כומר אמריקני שהוחזק כבן ערובה בטורקיה בין 2016 ל־2018. בראנסון נעצר על לא עוול בכפו, לאחר ההפיכה הכושלת נגד משטר ארדואן בקיץ 2016. ב־2017 הציע ארדואן לנשיא טראמפ עסקה: בתמורה לשחרור הכומר, יוסגר לידי טורקיה מנהיג הדת הטורקי הגולה פאטולה גולן, החי כבר שנים רבות בפנסילבניה. ארדואן מאשים את גולן ותומכיו באחריות לניסיון ההפיכה הכושל ביולי 2016. 

האמריקנים לא התרשמו ובמקום להסגיר את גולן לטורקיה, הטיל טראמפ שיעורי מכס גבוהים על יצוא טורקי לארה"ב. מספר חודשים לאחר יישום מדיניות המכס החדשה, שחרר ארדואן את בראנסון ללא תמורה, זולת ביטול המכסים.

העובדה שפומפאו בחר להזכיר את סבלו של בראנסון בטורקיה, במקום למשל את סבלם של בני ערובה אמריקנים שטראמפ שחרר מצפון קוריאה או מאיראן, מצביעה על נכונות של הממשל לזהות את טורקיה - חברה בברית נאט"ו - כמדינה עוינת. 

בתקופה האחרונה המתקפות של הממשל על טורקיה הולכות ומתרבות כמעט בקצב המעשים העוינים שטורקיה מבצעת כנגד ארה"ב ובעלות בריתה. גם ביום שלישי, למשל, דוברת מחלקת המדינה מהגן אורטגוס תקפה את טורקיה על אירוח ראשי חמאס, לרבות בכיר המבוקש על ידי שלטונות ארה"ב. 

טורקיה הובילה את הגינויים נגד איחוד האמירויות על אודות הסכם הנורמליזציה שלה עם ישראל. האמירויות, מצידן, שיגרו השבוע שישה מטוסי קרב מסוג F-16 להשתתף באימונים ביוון. 

המוכנות של הממשל להודות בעוינות של טורקיה ואף להדגיש אותה, למרות שהברית הפורמלית בין המדינות נשמרת בנאט"ו, היא ביטוי של ארגון מחדש של מערכת הבריתות באזור שמתחולל כיום. 

לפני עשור, האביב הערבי ותמיכת ממשל אובאמה באחים המוסלמים ובאיראן נגד הסונים וישראל, גרמו לרעידת אדמה חשיבתית בקרב הערבים הסונים. המצרים, הסעודים והאמירויות יצאו ממנה עם התובנה המהפכנית שישראל היא בעלת הברית והמגן החזק ביותר שיש להם מפני איראן והאחים המוסלמים. מולם - בתמיכת ממשל אובאמה - הטורקים, האחים המוסלמים (בצורת חמאס), קטאר ואיראן יצרו גוש מתחרה. 

הושטת יד אסטרטגית

הפעם הראשונה ששני הגושים יצאו לאור העולם היתה ב־2014 במהלך צוק איתן. אז טורקיה וקטאר וממשל אובאמה תמכו בחמאס ובתנאיו להפסקת אש. הרפובליקנים, האמירויות, מצרים וערב הסעודית תמכו בישראל. ובזכות הגוש הסוני, ישראל הצליחה להדוף את לחץ ממשל אובאמה להתכופף לדרישות חמאס.

מייד עם כניסתו לבית הלבן, פעל טראמפ להשתלט, להוביל ולהרחיב את הברית הישראלית־סונית. עכשיו, עם ההכרזה על נרמול היחסים בין ישראל והאמירויות, ממדי הפרויקט והשפעתו על המציאות האסטרטגית באזור ובמערכת הבינלאומית בכלל מתחילים להיראות לכל. 

במשך 40 שנה המלחמה הקרה בין ארה"ב לבריה"מ חילקה את העולם לשני גושים. עם הפלת חומת ברלין בשנת 1989, החלוקה הזאת קרסה. אמנם בתחילת שנות ה־90 ארה"ב נהנתה ממונופול במעמד מעצמת־על, אך עד סוף העשור מדינות ושחקנים תת־מדינתיים החלו לצאת מהזעזוע. תנועות שמאל אנטי־אמריקניות החלו לחולל מהומות ברחובות העולם המערבי בשם מאבק נגד הגלובליזציה. מהומות אלה חיזקו את עוינותם המסורתית של מדינות מערב אירופה לארה"ב ותרמו לרדיקליזציה של השמאל באירופה ובארה"ב.

אל־קאעידה פתח את מלחמתו נגד ארה"ב עם הפיגועים בשגרירויות בקניה ובטנזניה ב־1998. סין החלה להרים ראש כמעצמת העתיד, ורוסיה התחילה לשקם את מעמדה הבינלאומי כמדינה עוינת לארה"ב תחת הנהגתו הרודנית של ולדימיר פוטין. 

ההשוואה בין הקלות שבה בנה הנשיא בוש האב קואליציה בחסות האו"ם כדי להוציא את כוחותיו של סדאם חוסיין מכוויית בשנת 1991, לבין הקושי שבו נתקל בנו כשניסה ליצור קואליציה בינלאומית להפיל את משטרו של סדאם בשנת 2003, היא עדות לכרסום מעמדה של ארה"ב בשנות ה־90. השאיפה של בוש הבן להפוך את העולם הערבי לעולם ליברלי דמוקרטי זעזע את מנהיגי האזור והעצים את האחים המוסלמים. הפלת סדאם חוסיין חיזקה את איראן. בעוד בוש פעל מתוך חוסר הבנה, המדיניות של אובאמה במזרח התיכון היתה תולדה של תפיסת עולמו האנטי־מערבית, שרק העצימה את הנזק שגרם קודמו.

בתוהו האסטרטגי הזה, המעשה הרציונלי והמייצב הראשון היה הושטת היד של ראש הממשלה בנימין נתניהו להנהגת הסונים - צבא מצרים, הסעודים וראשי האמירויות - בסערת האביב הערבי. הברית בינם לבין ישראל גם עצרה את המומנטום של האחים המוסלמים ושל איראן, ונתנה הזדמנות לרפובליקנים לייצר חלופה הגיונית ומועילה לא רק למדיניות הרדיקלית של אובאמה, אלא בכלל לריק החשיבתי שלהם מאז נפילת החומה.

בריטניה מנותקת

האיש האומלל ביותר בירושלים השבוע היה שר החוץ של בריטניה, דומיניק ראב. עיוור להתפתחויות, בא לכאן כדי "לקדם את השלום בין ישראל והפלשתינים". 

לאחר שעזבה את האיחוד האירופי בעקבות הברקזיט, האמריקנים ציפו שבריטניה תחדש את הברית שלה עם וושינגטון על חשבון החיבור למדיניות החוץ האנטי־אמריקנית והאנטי־ישראלית של האיחוד. אך בוריס ג'ונסון לא עמד בציפיות. למרבה האכזבה של האמריקנים, ממשלתו ממשיכה לפעול מול איראן והפלשתינים כאחרונת נאמנות בריסל.

הבריטים מתנגדים למדיניות הלחץ על איראן ואף נמנעו מלתמוך בארה"ב במועצת הביטחון בשבוע שעבר. משרד החוץ הבריטי, כמו האיחוד האירופי והאו"ם, הגיב בקרירות להודעה על הסכם נרמול היחסים בין ישראל והאמירויות תוך הדגשת ה"צורך" לחדש את המו"מ בין ישראל והפלשתינים. 

הגוש הישראלי־סוני הוא גורם מייצב במזרח התיכון ומשפיע לטובה גם על אירופה ואסיה משום שהוא גוש אורגני. הוא לא תולדה של מדיניות מעצמה אימפריאליסטית אלא של אינטרסים משותפים וקבועים לטווח הנראה לעין. קיום הגוש הזה הוא שמאפשר לאמריקנים להתמודד עם התפוררות הברית שלהם עם טורקיה. הוא גם מאפשר לאמריקנים לפעול נגד איראן ללא תמיכת מועצת הביטחון. הגוש הזה יתרחב אם ייבחר טראמפ מחדש, וישרוד גם אם ביידן ינצח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו