שבוע לפתיחת שנת הלימודים במערכת החינוך הוא תמיד הזמן להפנות זרקור אל מערכת החינוך שלנו. על פי הנתונים, אנו משקיעים כ־6% מהתמ"ג שלנו במערכת החינוך, ויחסית לעולם המפותח זהו שיעור לא קטן. אך כיוון ששיעור הילדים בישראל גבוה בהשוואה לארצות המפותחות, כמות הכסף שמושקעת בכל ילד היא יחסית נמוכה בהרבה.
לא נראה שיש ויכוח על החשיבות העצומה שבפתיחת מערכת החינוך בשבוע הבא, כדי לאפשר חיים כלכליים סבירים במדינה, אך השאלה היא כיצד. זיהוי הפתרונות שיאפשרו פתיחת לימודים ללא הגברת הסיכון להדבקה הוא לא פשוט, אך יש פתרונות רבים אפשריים. המטרה היא לתפעל מערכת שבה מספר הילדים הנמצאים יחד בכיתה יאפשר ריחוק חברתי וחבישת מסיכה.
ניתן לגשת לנושא מכמה היבטים: סביבתי, ארגוני ופדגוגי.
נתחיל מההיבט הסביבתי. חלוקת הכיתה לשניים או אפילו לקבוצות קטנות יותר דורשת תשתיות מתאימות. בכל עיר או יישוב יש תשתיות נוספות מעבר לכיתות בבתי הספר, שניתנות להתאמה לכינוס של קבוצות קטנות של ילדים. לדוגמה: החדרים והאולמות במתנ"סים, אולמות ספורט, המרחבים בבית הספר המיועדים להתכנסויות שניתן לחלק לחללים קטנים יותר. כל אלו יכולים לשמש כיתות.
מקומות מסוימים בארץ כבר ביצעו שינויים אלו, מכאן שזה אפשרי. בהיבט הארגוני, ניתן לעשות שימוש בשיטה שחלק מאיתנו מכירים מהעבר הרחוק: המשמרות. אין שום רע בכך שלילדים הגדולים יותר יום הלימודים יחולק לשניים: חלק ילמדו בשעות הבוקר וחלק בשעות הצהריים או אחר הצהריים. בעיית המחסור במורים היא מרכזית כאשר רוצים לחלק כיתות לשתי קבוצות או יותר, אך גם לכך ניתן להשתמש בטכנולוגיות הקיימות כדי לאפשר למורה הוראה דרך מערכת תקשורת אלקטרונית לחלק מהילדים.
ברור שניתן גם לגייס עזרה למורים בניהול הקבוצות הקטנות, כפי שנעשה במקומות מסוימים בעולם ובמערכות חינוך אקדמיות. ברמה הפדגוגית, ניתן להחליט על צמצום הנושאים שהתלמידים ילמדו ובניית תכנים המתאימים לעבודה עצמית, עם תמיכה דרך האינטרנט (זום או תוכנות מסוג זה), ובכך להגביל את מספר השעות שילדים יישבו בכיתה. מספר השעות צריך להיות מותאם לכל גיל, וככל שהילדים קטנים יותר, יהיו שעות הוראה רבות יותר בכיתה ופחות למידה עצמאית. הפחתת שעות השהייה בכיתה תאפשר שימוש חוזר בכיתה בשעות אחרות עבור קבוצה קטנה אחרת של ילדים.
דרושה השקעה של צוות המורים
ברור שהדבר דורש השקעה רבה של צוות המורים בפיתוח שיטות למידה עדכניות, אך זה ניתן לביצוע, ואולי אפילו ניווכח ביתרונות שיטות למידה אלו. כפי שדי ברור, הבעיה המרכזית היא תקציבית, אך ניתן לבחור בפתרונות בצורה מודולרית על פי המשאבים הקיימים. אני רואה בעיה נוספת, חמורה לא פחות, והיא שהפעלת הפתרונות הללו צפויה להגדיל את הפערים בין היישובים העשירים לעניים ובין המרכז לפריפריה.
ברור שלא בכל היישובים המשאבים זהים, כך שהיישובים העשירים יותר ובתי הספר בעלי המשאבים הנוספים יצליחו להתמודד עם האתגרים של הוראה בתקופת הקורונה ואילו בעלי המשאבים הפחותים יתנו חינוך פחות טוב לילדים שלומדים בהם. ניתן לאפשר לכל יישוב או מנהלת בית ספר תקציב מוגדר ואפשרות לשלב בצורה מודולרית בין הפתרונות הקיימים, בהתאם לתשתיות הקיימות באותו יישוב.
יש לנו שבועיים וחצי מפתיחת שנת הלימודים עד ראש השנה, שבהם צפוי להיות חוסר בהירות לגבי תפעול מערכת החינוך, אך אני מציעה להתאזר בסבלנות ולא לדרוש פתיחה מהירה מדי של כיתות גדולות כדי שלא להגביר את ההדבקה. ייתכן שללא סגר חלקי בתקופת החגים, שיעורי התחלואה לא יירדו ואף יעלו, לכן חשוב מאוד להיערך בצורה חכמה לפתיחת שנת הלימודים. השאלה אם מערכת החינוך תעמוד באתגר קשה זה, היא שאלה טובה שנוכל להעריך רק בעוד כחודש.
הכותבת היא מרצה בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה
