בספורט בכלל ובכדורגל בפרט יש אירועים מכוננים ומשחקים בלתי נשכחים. כאלה שגם בעוד שנים קדימה ייצרבו בזיכרוננו. כאלה שנספר לילדינו איפה היינו כשהם התרחשו, ואפילו מה אכלנו בארוחת הצהריים של אותו היום.
הרגעים האלה בדרך כלל קורים על הבמות הגדולות ביותר, ובחלק מהמקרים אף מסמלים שינויים היסטוריים במשחק. אחד המשחקים הזכורים ביותר בשנים האחרונות התרחש בבלו הוריזונטה, ברזיל, כשהנבחרת המקומית הצטערה כשפגשה את גרמניה בחצי גמר מונדיאל 2014. ה־1:7 המהדהד ההוא סימל יותר מכל את מעבר ההגמוניה מדרום אמריקה לאירופה. סממן נוסף קיבלנו במשחק שנערך בקאזאן, רוסיה, בין צרפת לארגנטינה בשמינית גמר מונדיאל 2018. שם חזינו כולנו בהעברת הלפיד מלאו מסי לקיליאן אמבפה.
ושלשום, שלשום זה היה סיפור מעולם אחר. חד־פעמי. נגיף הקורונה שמכתיב את הקצב קבע משחק ללא קהל בין אימפריה בקריסה שמשחקת כדורגל איטי וחסר השראה שתלוי בכוכב אחד, לבין מכונת משוכללת ניהולית ומקצועית, שפשוט רמסה אותה בכדורגל קבוצתי, טכני על סף השלמות, פיזי וטקטי להפליא.
מצד אחד הסיפור של שתי הקבוצות העונה דומה, אבל כל כך שונה בתוצאותיו. שתיהן זכו באליפות בעונה שעברה, כשלו בליגת האלופות, פתחו את הנוכחית גרוע והחליפו מאמן. בארסה הביאה את קיקה סטיין, סוג של פשרה. באיירן, לעומת זאת, כבר בטרום העונה הריחה את חוסר היציבות של ניקו קובאץ', אז היא הביאה מהנבחרת את האנזי פליק שיהיה עוזר מאמן. פליק היה בבלו הוריזונטה יחד עם המאמן יוגי לב ונחשב לאחד ממוחות הכדורגל הטובים בגרמניה. ברגע שקובאץ' פוטר, היה ברור לכולם שפליק ראוי למשימת ההצלה של הבווארים.
ביום שישי בליסבון, ברבע גמר ליגת האלופות, מול אחת הקבוצות המבריקות בעולם, באיירן פשוט דרסה, התעללה, לא השאירה ליריבתה סיכוי ממש משריקת הפתיחה. היא עשתה את זה עם כדורגל שנראה כאילו נלקח מהעתיד. פליק, שידע שסטיין מניע כדור בכל מחיר, לחץ גבוה, כיווץ את שחקני הכנף שלו לכיוון הבלמים והקשרים והוציא מגן מול מגן. לצורך העניין הוא השתמש בטיאגו אלקנטרה כעוזר של הבלמים אם טר שטגן ינסה לדלג מעל הקישור העוצמתי של באיירן.
השער השני הגיע ישירות מהטקטיקה הזו. סרג' גנאברי חטף כדור במרכז המגרש. בראשון הוא נעזר בתומאס מולר הנהדר כדי לחתוך מסירה של סרג'י בוסקטס, ובשני חטף מסרג'י רוברטו. בשניהם הוציא קדימה את שחקן הכנף הנוסף איבן פרישיץ' מול האין־אגף־ימין של ברצלונה. את השער השלישי הוא הבקיע בעצמו אחרי שקיבל כדור נהדר מגורצקה והתעלם מקיומו של קלמאן לנגלה.
פליק משתמש במערך לא מתוחכם, 4:2:3:1, אבל הביא את הקבוצה שלו לדרגת ביצוע ותיאום פשוט מופלאים. קו ההגנה שלו משחק גבוה, עם מרחקים מינימליים בין השחקנים, תוך ניצול היכולות האתלטיות המדהימות של דויד אלאבה ואלפונסו דיוויס. לזה תצרפו את החוכמה והניסיון של ג'רום בואטנג וג'ושוע קימיש, את גורצקה שרדה בשחקני ברצלונה - ותקבלו כדורגל טוטאלי של הבווארים.
באיירן הראתה לברצלונה את כל מה שהיא לא, והוכיחה כמה חשוב ניהול נכון בכדורגל המודרני. בארסה כשלה בכל הרכישות הגדולות שלה בשנים האחרונות, וביום שישי העובדה הזאת זעקה, בלי קשר לאצטדיון הריק. גריזמן (120 מיליון יורו) נכנס במחצית ולא תרם כלום, דמבלה (138 מיליון יורו) לא שותף, וקוטיניו (145 מיליון) עלה כמחליף והבקיע צמד. לצערם של הקטלאנים, הוא בכלל מושאל לבאיירן. הכשל הניהולי המתמשך הפך את ברצלונה לקבוצה מבוגרת (הגיל הממוצע שלשום עמד על 29.7), לא מאומנת, מפולגת ונטולת תוכניות עתידיות. העובדות הללו עלולות לבזבז את השנים האחרונות של גדול שחקני תבל.
לבאיירן מחכה קרב לא פשוט בחצי הגמר, אבל גם אם תפסיד בו - את מה שעשתה העונה אי אפשר לקחת ממנה. מאה אחוזי הצלחה בצ'מפיונס (39 שערים, כולל שביעייה מול טוטנהאם, שישייה מול הכוכב האדום ושמינייה שלשום), 100 שערים בבונסדליגה, ובעיקר שמח, הרבה שמח. כדורגל טוטאלי על ספידים, ששתי אגדות בארסה - רינוס מיכלס ויוהאן קרויף ז"ל - חלמו עליו. כמה סמלי שאת התצוגה המרהיבה שמרה באיירן לברצלונה שלהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו