"אצלך הכל פייק. אתה יודע מעט, על כמעט לא כלום", עלב ביום רביעי רה"מ בנימין נתניהו ביו"ר האופוזיציה יאיר לפיד. היה זה נאום נמוך של נתניהו, ששיחק לידיו של לפיד. והוא לא קרה במקרה; נתניהו סימן את לפיד כמתמודד העתידי מולו על ראשות הממשלה, יהיו הבחירות מתי שיהיו.
האם הפעם הקרב על הנהגת המדינה יהיה בתוך גוש הימין? בנט // צילום: אורן בן חקון
ואולם בחינה מעמיקה של הסקרים והמגמות מעלה שלא בהכרח לפיד יהיה היריב הראשי של נתניהו. יש סיבות לחשוב שבבחירות הקרובות, מי שייתן לנתניהו את הפייט העיקרי הוא דווקא נפתלי בנט.
הסקרים מעניקים לבנט מספר דו־ספרתי של מנדטים. לעיתים המספר הזה נושק ל־20. כלומר, לא רחוק מ"יש עתיד". במידת ההתאמה לראשות הממשלה בנט תמיד על הפודיום, במקומות השני או השלישי.
חשוב עוד יותר, בניגוד ללפיד, לבנט יש מרחב תמרון להרכיב קואליציה. החרדים לא נתנו לו גט כריתות, ואם יחסיהם עם נתניהו עולים על שרטון, הוא שותף לגיטימי; בכחול לבן לא עוינים את בנט, ואף הציעו לו בעבר שיתוף פעולה. אף העמדות המדיניות של בנט וגנץ ניתנות לגישור, שהרי העניין הפלשתיני אינו סוגיה בוערת בימים אלה.
אביגדור ליברמן, בעבר יריב מר של בנט, מסוגל לחבור אליו למען "הפרויקט לסילוק נתניהו", כפי שכינה זאת. ואפילו לפיד עשוי להצטרף, למען אותה מטרה (אם כי החיבור בינו לבין החרדים יהיה מסובך יותר). המספרים של בנט, אם כך, טובים מאלה של לפיד.
הצמיחה המטאורית של בנט בסקרים נובעת בראש ובראשונה מהתנהלותו במשבר הקורונה. מהרגע הראשון, עוד כשהיה שר ביטחון, הציג רעיונות והוציא לפועל תוכניות פעולה חכמות ויעילות. את מה שהציע כבר בהתחלה, הממשלה המגושמת אימצה באיחור של חודשים.
גם תדמיתית, בעוד שאר הפוליטיקאים עסוקים בענייני "גועליציה" ונתניהו טרוד בהחזר המס שלו, בנט ירד אל השטח וקיבל על כך נקודות. אלה ההסברים העיקריים לתנודה של חמישה מנדטים מכחול לבן לימינה, ומספר זהה של בוחרים מהליכוד למפלגתו של בנט.
לכך יש להוסיף את ההיסטוריה הפוליטית של ישראל. זו מלמדת שמשברים לאומיים מובילים למהפכים פוליטיים, ושהישראלים מוכנים לתת צ'אנס לשחקנים שנראו בעבר חסרי סיכוי. בגין עלה לשלטון בעקבות מלחמת יום הכיפורים; נתניהו ניצח בגלל האוטובוסים המתפוצצים ב־1996; שרון חזר מהכפור בגלל האינתיפאדה השנייה. נתניהו עצמו, למי ששכח, עמד פעם על 12 מנדטים.
בנט מעורר אנטגוניזם במרחבים מסוימים אבל מביא איתו קורות חיים מתאימים מאלה של לפיד לראשות הממשלה. הוא היה שנים חבר בקבינט וכמובן שימש שר הביטחון. כל אלה, בתוספת מצב פוליטי משברי ופלחים אדירים בציבור שיושבים על הגדר - יוצרים תנאים למהפך.
בניגוד ליריבות ההיסטורית המקובלת בישראל, ייתכן שהפעם הקרב האלקטורלי יהיה ימין מול ימין. ידוע שהציבור פנה ימינה כבר מזמן, ונמצא במקום אחר מאולפני הטלוויזיה. נתניהו לקח בעלות על מה שנחשב פעם "ימין הזוי" - הריבונות. כחול לבן התחפשה למפלגת ימין־מרכז כדי לנצח בבחירות. לפיד קיפל את הדגל המדיני, ואין שום פוליטיקאי עם שאיפות לאומיות שיעז להגדיר את עצמו איש שמאל. כך שההתלבטות של רוב הציבור היא למעשה בין מנהיגי ימין. וגם בהיבט זה, בנט מגיע מעמדה משופרת, שהרי נתניהו לא קיים את הריבונות שהבטיח.
דומה שאת התרחיש הבלתי מופרך הזה נתניהו דמיין לנגד עיניו בשנים האחרונות. זו אחת הסיבות לעוינות הקדמונית שלו לבנט, אך זו הסיבה העיקרית שהוא מעדיף בימים אלה לבנות את יאיר לפיד כיריבו בזירה - כמתחרה שאין לו יכולת להרכיב קואליציה ולנצח.
לא כך בנט. אם הוא יתחזק בסקרים ויתייצב סביב 20 מנדטים, הוא יהיה המתמודד הראשי מול נתניהו. אבל פה טמון האבסורד: במקרה כזה, סיכוי די גבוה שבכלל לא נלך לבחירות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו