הסיכונים שבקיצור שירות החובה

קיצור שירות החובה היה אמור לתת למשק דחיפה עם כוח עבודה צעיר, אבל משבר הקורונה שינה את התמונה • בצה"ל חוששים מכך שהמהלך יביא למחסור בכוח אדם משמעותי

לחיילים שמתגייסים החל משלשום לצה"ל מצפה הפתעה: השירות הצבאי שלהם קוצר בחודשיים, והם יידרשו לשרת 30 חודשים במקום 32 חודשים עד כה.

קיצור ההכשרה בשל השירות המקוצר עלול לפגוע באיכות הלוחמים. חיילים ביום הגיוס // צילום: יוסי זליגר

האירוע הזה לא נחת מהירח. הוא היה צפוי ומוכר, אבל כמו כל דבר במדינת ישראל הוא נמרח ונסחב לאורך זמן, וכאשר הגיע תאריך היעד של 1 ביולי נכנס קיצור השירות לתוקף מבלי שהתקבלה החלטה אחרת בעניין. עכשיו ייעשה מאמץ להחזיר את הגלגל אחורה; לכן גם נדרש כל מתגייס לחתום בבקו"ם על מסמך שבו הוא מביע את הסכמתו לשרת חודשיים נוספים, אם יוחלט על הארכה מחודשת של השירות ל־32 חודשים.

מקורו של הקיצור כעת הוא ב"ברית האחים" - הסכם כחלון־יעלון - שסידר מסגרת תקציבית לצה"ל בשנות כהונתו של הרמטכ"ל הקודם, גדי איזנקוט, ואִפשר את מימושה של התוכנית הרב־שנתית "גדעון". השירות הצבאי קוצר אז מ־36 ל־32 חודשים (החל מקיץ 2015), ונקבע כי קיצור של חודשיים נוספים (ל־30 חודש) ייכנס לתוקף כעת.

משרד האוצר דחף להחלטה הזאת כי רצה להזרים כוח עבודה צעיר למשק, שמשמעותו צמיחה מואצת וגידול בתל"ג. עבודות שהציג אמדו את התרומה הכלכלית של המהלך בכמיליארד שקלים בשנה. בתקופת טרום הקורונה - עם אבטלה שלילית ומחסור בידיים עובדות - היה בכך היגיון, בוודאי כאשר גם צה"ל עצמו הודה כי אין לו צורך שכל החיילים בסדיר ישרתו שלוש שנים מלאות.

בצה"ל היו מוטרדים אז מהאפשרות שהמהלך יפגע ביחידות הלוחמות. הכשרה של טנקיסט או לוחם שייטת אורכת זמן; קיצור ההכשרה יפגע באיכות הלוחמים, קיצור השירות - במשך הזמן שבו ניתן יהיה להשתמש בהם. הפתרון שנמצא היה שנ"ב (שירות נוסף בסדיר), שקבע כי כ־3,000 חיילים בתפקידים ספציפיים (לוחמים ביחידות מיוחדות ובקומנדו, וכן בתפקידים מסוימים בגדודים ובזרועות האחרות) ימשיכו לשרת ארבעה חודשים נוספים ויקבלו בתמורה שכר קבע.

זה לא היה פתרון מושלם. במקביל נדרש צה"ל לפתוח תפקידים רבים לנשים, כדי לשחרר גברים לתפקידי לוחמה ביחידות קצה. יחד עם הירידה במוטיבציה לשירות קרבי והעלייה בהיקף המשוחררים מסיבות נפשיות, מצא את עצמו צה"ל בשנים האחרונות נלחם בשיניים כדי למלא את המכסות, ובחלק מהיחידות הקרביות היה קושי להגיע למאה אחוז איוש של התפקידים.

מחזורי הגיוסים: יידרש שינוי 

החשש בצה"ל הוא שקיצור השירות הנוסף שנכנס כעת לתוקף יחריף את המגמה הזאת. מנגנון השנ"ב אמור לפוג בשנה הבאה; גם אם יוארך, הוא יתקשה לסגור את הפערים. הבעיה קיימת בשלושה מערכים עיקריים: לוחמים, כוח אדם טכנולוגי ומקצועות ספציפיים דוגמת תצפיתניות או שלישים בגדודים. את כל היתר (נהגים, פקידים, מקצועות לוגיסטיים שונים) ניתן לשחרר קודם, אבל בשלושת המערכים האלה הפגיעה עלולה להיות קשה.

איזנקוט, שתמך בקיצור השירות הנוסף, סבר כי הדרך לפצות על הפער היא באמצעות שנ"ב נוסף. רוב החיילים בסדיר ישתחררו וילכו לעבוד, ואלה שיישארו יוחתמו מראש ויקבלו שכר הולם על כל יום שירות נוסף. גם כיום יש גורמים בצה"ל שסבורים שהפתרון הדיפרנציאלי הזה נותן מענה ראוי לבעיה, בעיקר כי הוא מאפשר לצה"ל להיפרד מכוח אדם חיוני פחות ולשמר את החיילים שלהם הוא זקוק. "אין סיבה שבשביל כל לוחם נחזיק שלושה אנשי מנהלה שאין לנו בהם צורך", אמר השבוע קצין בכיר.

הרמטכ"ל הנוכחי, רב־אלוף אביב כוכבי, סבור אחרת. התנגדותו לקיצור נוסף של שירות החובה נשענת בעיקרה על המחסור בלוחמים (כוכבי מאמין שהאיוש ביחידות הלוחמות צריך לעמוד על 108 אחוז כדי לאפשר יתירות בזמן מלחמה), אבל יש לה גם סיבות נוספות. לתפיסתו, אם לא ייקבע מנגנון של פיצוי כספי למי שמשרת יותר, ייווצר מצב של "צדיק ורע לו"; זה עלול לפגוע באתוס של שירות שווה לכל במסגרת צבא העם, ועוד יותר מכך - במוטיבציה לשירות בכלל, ולשירות משמעותי בפרט.

שירות לפי הצורך

לקיצור השירות יש משמעויות נוספות. מהשפעותיו מרחיקות הלכת על תר"ש "תנופה", דרך החשש שכדי לפצות על מחסור בחיילים בסדיר יידרש לגייס חיילי מילואים שעלותם יקרה בהרבה, ועד להתנהלות היומיומית בצבא. כיום מגייס צה"ל שלוש פעמים בשנה (מדי ארבעה חודשים). לפי זה נקבעים ההכשרות, האימונים והשירות המבצעי. הקיצור הקודם של ארבעה חודשים אִפשר להישאר במסגרת הזאת; הקיצור הנוכחי, של חודשיים, מחייב למצוא פתרונות חדשים כי הוא משנה את כל מחזוריות השירות של החיילים.

בצה"ל סבורים כי העניין הכלכלי זניח בעת הזאת. ממילא חיילי הסדיר "זולים" יחסית בעלויות השכר, וגם הקיום השוטף שלהם לא מעמיס במיוחד על התקציב. התרומה העיקרית של השחרור המוקדם, אמר שלשום קצין בכיר, אמורה להיות למשק, אבל זה היה נכון לפני הקורונה; כיום, במצב של מיליון פלוס מובטלים, לא בטוח שהאוצר רוצה שחיילי הסדיר ישתחררו חודשיים קודם, כי במקום שהם יהיו מנוע צמיחה שייצר כסף, הם יעלו כסף כי יהיה צורך לשלם להם דמי אבטלה.

למזלו של צה"ל, הקורונה דחתה את רוב מחזור הגיוס הנוכחי לאוגוסט. במטכ"ל מקווים שעד אז יימצא פתרון שיחזיר את הגלגל אחורה. את ההגעה לדקה ה־90 תולים שם במציאות הפוליטית: שלוש מערכות בחירות, שנה וחצי עם ממשלת מעבר נטולת תקציב ויכולת קבלת החלטות, והתנהלות איטית מדי כעת.

שרי הביטחון הקודמים, אביגדור ליברמן ונפתלי בנט, התנגדו לקיצור השירות. השר הנוכחי בני גנץ דווקא תומך במהלך, אבל כחלק מפתרון מורכב יותר שיכלול שירות אזרחי לכל. הוא מאמין שכל צעיר וצעירה צריכים לשרת את מולדתם; צה"ל אינו זקוק לכולם, ולכן נדרש פתרון אחר.

גנץ סבור שצה"ל צריך לבחור את מי שהוא זקוק לו, לתקופות משתנות שהתגמול עבורן ייקבע בהתאם. כל יתר הצעירים ישרתו בדרך אחרת: במד"א, במכבי האש, בבתי החולים או בקהילה שלהם. כך יישמר ערך השוויון, ויינתן תגמול לאותם צדיקים שמבצעים שירות משמעותי או מסוכן יותר.

ספק אם במציאות הפוליטית הישראלית ניתן יהיה להגיע לפתרון הצודק הזה בפרק הזמן הקצר שנותר עד שמחזור אוגוסט יגיע לבקו"ם. סביר יותר שיוחלט על הקפאת מצב זמנית, שתחייב הסכמות עם האוצר במציאות כלכלית קשה במיוחד על רקע משבר הקורונה. זה חבל, משום שמכל סיבה אפשרית - ביטחונית, כלכלית, ערכית - הגיע הזמן שמדינת ישראל תחליט מה היא רוצה מהצבא שלה וממי שמשרת בו, ומה היא מוכנה לעשות בשביל זה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו