הפוליטיקה הישראלית יצירתית ומעניינת. שלושת מערכות הבחירות שלא הוכרעו, יצרו חליפות חדשה, כמאה שנה לאחר שזו עברה מהעולם המוסלמי־עות'מאני. מציאות בעייתית מכריחה לעיתים פתרונות בעייתיים מובנים.
הרכבת הקואליציה התאפשרה מסיבה אחת בלבד: הגמישות הרעיונית המופלאה של כחול לבן. משרות שרים נחשקות הספיקו לנבחרי כחול לבן להצטרף לנתניהו, שההתנגדות לו היתה המסר היחיד שלהם במערכות הבחירות. הגמישות המדוברת קיבלה ביטוי פנטסטי בימים אלה ממש, כשחברי כנסת מכל קשת מפלגות כחול לבן התחברו לקואליציה בחסות החוק הנורבגי.
הכעס על ריבוי השרים ועל תשלומי משכורות לחברי כנסת נוספים, בימי קורונה אלה, מובן. התקווה לאחדות פנימית, והתמודדות לאומית משותפת עם האתגר הבריאותי והכלכלי, היו טיעון להוצאת הכספים. למרות הסקרים המחמיאים לליכוד והמייאשים לכחול לבן, איש לא מעוניין בבחירות. אולם אין בכך כדי למנוע מהליכוד לממש את החזון שלו בדבר החלת הריבונות, גם על רקע המציאות שלכחול לבן אין חזון.
עמעום המסרים שלהם מימי מערכת הבחירות נמשך. בפני ישראל עומדת הזדמנות היסטורית, שספק אם תחזור. כשעיתון "הארץ" מהדהד את דוד לחיאני שמתנגד לתוכנית, מבחינתי מדובר בתוכנית טובה. חבל מאוד שהעמימות ושהנרפות של אשכנזי וגנץ עלולות לגרום לאמריקנים למזער עד למינימום את יישום התוכנית.
ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו חייבת להכריע בשאלת החלת הריבונות. הליכוד לא יכול לוותר על אחד הדגלים האידיאולוגיים המרכזיים שהניף לאורך שנים רבות. אם לא עכשיו אימתי, ואם לא הליכוד בראשות נתניהו - מי כן? יש רגעים בחיי אומה שבהם צריך להביט אל כוכב הצפון של ההיסטוריה. כך נהגו בן־גוריון בהכרזה על הקמת המדינה, בגין בסיפוח רמת הגולן ובשלום עם מצרים, וכרגע האתגר ההיסטורי ניצב לפתחו של נתניהו.
אסור לליכוד להחמיץ שוב הזדמנות היסטורית. ב־17.05.1977, ליל המהפך ההיסטורי, היה אפשר להחליף את שלטון האליטות היישוביות־שמאליות במשפט, באקדמיה ובתקשורת. זו היתה הציפייה הנבחרת והלגיטימית של רוב האזרחים. מנחם בגין ז"ל, ברוב צדקותו או תמימותו, לא השלים את המהפך המתבקש. רוח השמאל הליברלי ממשיכה להוביל את התקשורת, כולל התאגיד הממלכתי. מחלקות רבות באוניברסיטאות משמשות חממה לפוסט־ציונות, לפוסט־יהדות ובהמשך אולי לפוסט־מדינה.
מנחם בגין ז"ל העריך מאוד את אהרן ברק. באירוע חגיגי אמר בגין כי ברק הוא הירושה הטובה היחידה שהוא קיבל מיצחק רבין ז"ל שקדם לו. אהרן ברק, בחסות האמירה "יש שופטים בירושלים", ביסס את האקטיביזם השיפוטי ובכך השתבשו למשך עשרות שנים מערכות השלטון בישראל.
ח"כ אסנת מארק, שאולי תייצג את הליכוד בוועדה לבחירת שופטים, אמרה כי "אנחנו מחפשים שופטים שקרובים להשקפת העולם שלנו". אמירה מוטעית לטעמי. אין צורך להוסיף עוד שופטים פוליטיקאים, כאלה יש מספיק במעוז הקדמי של מרצ בבית המשפט העליון. יש למצוא שופטים מצוינים, שמרנים, שיוכלו לתת ביטוי לרוח העם ולהחזיר את האמון בבית המשפט, שנשחק באשמת חד־הממדיות הפוליטית השולטת בו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו