גם בפסק הדין בעניין התביעה הייצוגית נגד תנובה, ניתן להשתומם על הפער הבלתי נסבל שבין הראייה המשפטית הצרה לבין התמונה הגדולה. מבחינה צרה של העניין, ברור שתנובה ניצלה את המונופול שלה בתחום, חצתה קווים בטיפשות עסקית או בחזירות, והפריזה בהעלאת מחיר במוצר שעד לא מכבר היה בפיקוח.
אלא שהתמונה הגדולה היא שמדינת ישראל, שתיהנה מ-20 מיליוני השקלים הללו, היא זו שיצרה את המונופול, והצרכנים שנפגעים ממנו יום-יום לא ייהנו מהפיצוי הזה, חוץ מכמה נציגים ועורכי דין שבוודאי ייהנו יותר. הקרן שתקבל את הפיצוי הזה תקדם את מה שהממשלה אמורה לקדם בכל מקרה - תחרות. המקרה הזה מתווסף לרבים אחרים, המדגימים שאין שום אפשרות להגן על הצרכנים באמצעות פיקוח, רגולציה ומנגנונים ציבוריים - ההגנה היחידה היא השוק עצמו, התחרות.
מסקנה נוספת, לחברות ולעסקים: גם אם נדמה לכם שאתם נהנים ממונופול, אתם לכל היותר נהנים מסיבוב קצר שיסתיים במחאה, בזעם ציבורי ובקריסה צורבת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו