שריף חדש הגיע לעיירה המנומנמת ושמה "המשרד לביטחון פנים". בלי לבזבז זמן, הוא עלה על סוסו, ודהר באקדחים שלופים היישר לליבן של שתי אקס־טריטוריות.
הראשונה, וזאת שדווח עליה בהרחבה, היא הנגב. אחרי שנות הפקרות רבות שבהן בדואים (אם מותר עדיין לציין זאת במפורש) תושבי האזור, עשו באזור מחנה האימונים צאלים כבשלהם, הורה השריף החדש על מבצע אכיפה נרחב שמטרתו להשיב את הציוד הצבאי והאישי שנגנב, אך חשוב מכך בהרבה, להשיב את הנגב למדינת ישראל. כל מי שחי, שירת או עבד באזור היפהפה הזה, מתקשה לחמוק מהמסקנה שחלק מתושבי הנגב אינם משוכנעים שהחוק הישראלי חל עליהם. מתעורר הרושם שהשר החדש נחוש לשים לזה סוף.
האקס־טריטוריה השנייה שאליה שעט השריף, היא זו שלא דווח עליה באותה הרחבה, הר הבית. ביום ראשון שעבר, הוואקף הירדני, הגוף הזר המנהל את הר הבית, החליט להספיד ברשת הקשר של ההר את ד"ר רמדאן שלח, מזכ"ל הג'יהאד האסלאמי לשעבר. שלח רשם כמה הישגים מפוקפקים בשנותיו הארוכות כמזכ"ל ארגון הטרור, ביניהם הוצאה לפועל של פיגועים רבים נגד ישראלים, הכרה בארגונו כארגון טרור על ידי ארה"ב, האיחוד האירופי וישראל (בין השאר), ואפילו כבוד אישי בדמות הכנסתו לרשימות המבוקשים ביותר של ה־FBI האמריקני. בשל כל אלו, אין מקום מתאים יותר להספיד אותו מאשר בלב ליבה של ירושלים, בירת מדינת ישראל, במקום שבו עמד המקדש היהודי.
ההספד והמספיד שהלל את "גבורתו" של שלח, ראויים לעונש כבד על פי חוק הטרור של 2016, אשר קובע שניתן להטיל מאסר בפועל על תומכי טרור ומאסר כבד אף יותר אם התמיכה יכולה להוביל למעשי טרור.
במקרה של הר הבית, שבו אחת לכמה חודשים אנו עדים לפיגוע או לניסיון פיגוע, אין ספק שהספד זה יכול לשפוך שמן למדורה, או שאפילו זו היתה מטרתו. תנועת סטודנטים למען הר הבית, שאני חברה בה, שיגרה מכתב בהול לראש הממשלה, לשר החדש, למ"מ מפכ"ל המשטרה ולמפקד המחוז. אם להתוודות על האמת, ציפינו לאותה התגובה שבה נתקלו כל פניותינו לאורך השנים האחרונות. הפעם, רוח המפקד החדש כמעט העיפה אותנו מהכיסא. עד עתה היו אלו רק אנחנו שהורחקנו בעוון תפילה, שירת ההמנון או אפילו הרמת זבל מהרצפה. לא הפעם: איש הוואקף הורחק לחמישה חודשים מהר הבית.
אלה רק שני מקרים, ואל לנו לפתח תקוות מוגזמות בשלב כה מוקדם. אך אם השר החדש לביטחון פנים, אמיר אוחנה, ימשיך בכיוון זה, אולי אפשר יהיה לדבר סוף־סוף על ריבונות - בלב הארץ.
שריף חדש בעיירה
אופיר דיין
הכותבת היא חוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי, וחברה בפורום דבורה