אחרי ביטול חוק ההסדרה, יריב לוין בוחן צעדים ממשיים מול בג"ץ • הוא יודע שכיו"ר הכנסת הצהרות ברוח "שוברים את הכלים" ידיפו ניחוח של אנרכיה, אבל כל מה שבדרך לשם עשוי להיות יעיל ולגיטימי • ונתניהו כבר מרגיש את חוסר הסבלנות של האמריקנים מול הקטטות בימין סביב הריבונות
אחרי שיולי אדלשטיין לא ציית לפסיקת בג"ץ והתפטר מתפקידו כיו"ר הכנסת, הטיל בני גנץ וטו על מינויו המחודש. עם הזמן הלכה ההתנגדות והצטמצמה, בפרט כאשר התברר כי המועמד הבא של נתניהו לתפקיד הוא יריב לוין. אבל אם שמירה על מעמד בית המשפט עמדה בראש מעייניהם של ראשי כחול לבן, לוין הוא לא האדם הנכון במקום הנכון.
נקודת המבחן לא איחרה להגיע. נתניהו ולוין // צילום: יוסי זליגר
נקודת המבחן לא איחרה להגיע. אחרי שביטל בג"ץ את חוק ההסדרה, הודיע לוין כי הכנסת בראשותו לא תחריש עוד נוכח הכרסום המתמשך של בית המשפט במעמדה. הוא לא התכוון בדבריו לשיגור הודעות תקיפות לתקשורת, אלא לצעדים ממשיים שאותם הוא בוחן בימים אלה, במטרה להסדיר את יחסי הכוחות בין שתי הרשויות.
לוין צודק. אפשר לזלזל בפוליטיקאים, לבקר אותם ולהתווכח על אורחותיהם, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהכנסת משקפת באופן אותנטי וקרוב יותר את הלך רוח הציבור מאשר שופטי העליון. במשך שנים לא התערב בית המחוקקים בנעשה בבית המשפט. נוהגים נפסדים כמו מינוי שופטים מקורבים וסיפוח סמכויות בלתי מידתי לא הופרעו ולא פוקחו. הוועדה לבחירת שופטים נשלטה באופן טוטאלי על ידי השופטים ומקורביהם כשנציגי הממשלה והכנסת משמשים בעיקר חותמת גומי.
השופטים בזמן הזה לא בחלו בשום אמצעי, ממרומז ועד בוטה, לחדור לתוככי העשייה הפוליטית של הממשלה והכנסת, עד שהפכו את עצמם לריבון העליון שעל פיו יישק דבר. היום, בפעם הראשונה, עומד מולם יריב שקול, שהחליט לשים לכך סוף.
אבל ידיו של לוין כבולות. ההסכם בין הליכוד לבין כחול לבן מסר לידי הצלע השמאלית בקואליציה את השליטה בתיק המשפטים וזכות וטו כנגד כל הצעת חוק שעולה ללא הסכמה. גם אם יצליחו לוין ונתניהו לגייס רוב למהלכים מצמצמי בג"ץ, בנושאים אלה הווטו של גנץ כמעט מובטח.
לוין לא התייאש מהאפשרות להעביר חוקים כאלה ואחרים, בניסוח מרוכך ומוסכם, שיעקוף את הווטו, אולם במקביל דן גם באפשרויות נוספות, כאלה שלא יצריכו חקיקה. אמנם הכרזה מצידו כי הכנסת לא תכבד את הכרעות בג"ץ שיתערב בעניינה תהיה מרחיקת לכת ותעמיד את בית הנבחרים על סף אנרכיה, אולם כל מה שבדרך לשם עשוי להיות יעיל ולגיטימי. צריך לזכור שלא הכנסת היא שהובילה לשם, אלא שוכני היכל המשפט.
קודם כל, להרגיע את כולם
ההבדל בין פגישת ראשי הרשויות ביו"ש, המתנגדים לתוכנית המאה, עם ראש הממשלה בשבוע שעבר, לבין פגישתו עם תומכיה השבוע, היה תהומי. בראשונה קימץ רה"מ במידע, לא טרח לסתור עובדות לא נכונות והוציא את ראשי מועצת יש"ע טרודים וחוששים. השבוע היה נדיב בהרבה. הוא הבהיר כי בניגוד לטענות לא תעביר ישראל החלטת ממשלה המכירה בהקמת מדינה ערבית נוספת על שטחי יו"ש, שלל את השמועות על השארת יישובים יהודיים ללא ריבונות, הודיע שלא תהיה הקפאת בנייה והבהיר כי בשלב הזה הוא לא מקבל את המפות האמריקניות כמו שהוצגו.
גם מצד בני שיחו ההבדל היה משמעותי. ראשי היישובים המתנגדים היו עוינים וחשדנים. הם תבעו ממנו להציב קו אדום, ודרשו שלא יהסס לומר לא לטראמפ בעת הצורך. בפגישה השנייה איש כמעט לא הקשה. התמיכה היתה מוחלטת. היחידה שביקשה הבהרות היתה דווקא השרה לענייני התיישבות, ציפי חוטובלי, החברה בצוות המיפוי. חוטובלי ביקשה הבהרות אך לא תקפה את נתניהו, מאחר שהיא רואה את תפקידה ככוח מגשר בינו לבין ראשי המתיישבים.
המפות האמריקניות ותוכנית המאה הן היום אחד הסודות הכמוסים ביותר בלשכת רה"מ. המידור מוחלט. נתניהו לא שחרר מידע ולא הציג אותן גם לבכירי שרי הליכוד, ובוודאי שלא לשר הביטחון ורה"מ החליפי. הערוץ בינו לבין וושינגטון פתוח והצדדים משוחחים כמעט מדי יום. השגריר דיוויד פרידמן, התומך הנלהב ביותר של תוכנית הסיפוח, נוכח בלשכת נתניהו בימים האחרונים כנראה יותר מבמשרדו בירושלים.
אבל מהר מאוד נתניהו גילה שהחשאיות הקיצונית פוגעת בו. כשלא הזים שמועות ומידע לא מבוסס בפגישה עם ראשי יש"ע, לא היתה להם דרך אחרת לפרש זאת אלא כראיה לנכונותם. הקמפיין בימין נגד התוכנית תפס תאוצה ובתוך ימים הצטרפו להתנגדות חברי ימינה ואפילו גורמים בליכוד.
נתניהו, שנחוש להעביר את התוכנית, ראה איך הכל מתחיל לקרוס לו בין הידיים. לא רק בתוך הבית, אלא גם אצל האמריקנים. בשיחות סגורות השבוע אמר כי בארה"ב נדהמו נוכח ההתנגדות מימין ושהדבר מוריד אצלם את המוטיבציה לקדם את התוכנית. באותן שיחות אמר כי בוושינגטון סברו שהודעת הסיפוח תתקבל בארץ באותה התלהבות שהתקבלו ההחלטות הקודמות: העברת השגרירות לירושלים, הכרה בריבונות בגולן וההכרה בהתנחלויות. במקום זה, אמר, הם שומעים את התגובות מתוך הבייס הימני הנעות בין היסוס לשלילה, ומתחילים לשאול את עצמם בשביל מה הם צריכים את זה.
ארה"ב מסתבכת עם כל העולם עבור התוכנית, הסביר נתניהו לשומעיו, עם ערב הסעודית ומדינות המפרץ. אולי גם עם אירופה שמתנגדת. ואילו את התמורה המרכזית, דעת הקהל בישראל, היא רואה שהיא לא מקבלת.
לנתניהו חשוב לרצות את צוותו של טראמפ, לכן גם גינה בתוקף את דבריו של ראש מועצת יש"ע דוד אלחייני שאמר שהנשיא אינו ידיד אמת אם הוא מאלץ את ישראל למסור חלקי ארצם לערבים. בין השאר עשה זאת נתניהו כי גם הוא, בלי לומר זאת, התאכזב מהאמריקנים. מחלק מהם, בעיקר זה המקורב לנשיא, ששינה באחרונה כיוון והחל לזמר זמירות אחרות מדברים שנאמרו לו מפורשות כאשר היה בבית הלבן.
נתניהו לא ינתק את הקשר עם טראמפ וצוותו, אבל הוא כן נכון לנהל מולם מו"מ קשוח. בשבוע האחרון הבהיר לבני שיחו כי ממשלת ישראל לא תאשר הקמת מדינה ערבית נוספת בשטחי יו"ש, והמקסימום שיקבלו הוא החלטה על "מו"מ על בסיס התוכנית" ולא יותר מכך. עוד הבהיר נתניהו כי המפות הנוכחיות אינן מקובלות עליו. יישובים שהחלת החוק הישראלי תחול רק על גבולם הנוכחי יידונו לחנק ולייבוש, אמר. הוא מתעקש כי החלת הריבונות תכלול גם מרחב משמעותי מחוץ ליישובים על מנת לאפשר צמיחה וגידול טבעי.
ככל שהמו"מ עם האמריקנים נמשך ובימין טרם עיכלו את התוכנית, נראה כי דווקא מהצד השמאלי נתניהו יכול להיות רגוע. בפגישה עם שר החוץ הגרמני שהגיע לארץ לנסות לטרפד את הסיפוח, אמר לו גנץ כי התוכנית מקובלת עליו. אם נתניהו יביא הסכמה אמריקנית, גנץ וחברי כחול לבן יתמכו.
גם כחול לבן עומדים במבחן. הממשלה פריטטית ושוויונית, היכולות של שרי כחול לבן והעבודה מלאים, אולם כל אלה רק על הנייר. בפועל, כפי שהחל להתברר כבר בעת הרכבת הממשלה, התלות של גנץ בנתניהו רק הולכת וגוברת. מצבו הפוליטי גרוע מאי פעם ומערכת בחירות עלולה להיות עבורו חלום בלהות.
כשהתפרקה כחול לבן זכה הפלג של גנץ לתמיכה גדולה יותר מאשר הפלג של לפיד ויעלון. אולם תמונת המצב בסקרים התהפכה. כשזה המצב, גנץ יתקשה לטרפד מהלכים חשובים לנתניהו ועליו יהיה לבחור את מלחמותיו. בינתיים הוא הופך בשמאל ובתקשורת לשק חבטות וקורבן למסע דה־לגיטימציה כפי שאירע לכל אחד ששילב זרוע עם נתניהו. מצד שני, מעמדו בכיר יותר מכל אלה שקראו תיגר על רה"מ בשנים האחרונות, ועם סיכוי לעמוד בראשות הממשלה. אם וכאשר.
היכרות עם מוקשי האוצר
תיק האוצר הוא אחד התיקים הבכירים בממשלה אבל גם לא מעט כפוי טובה. לא פעם הופכים המשרד והעומד בראשו לשק החבטות האולטימטיבי. בתקופת משבר כלכלי האתגר משמעותי פי כמה. ישראל כץ ידע שהפעולה הראשונה שנקט עם כניסתו לתפקיד - תוכנית לעידוד המשק לחזרה לתעסוקה - תהיה המבחן הראשון שלו. אם יצליח, יהיה זה סימן להתנהלותו מכאן ולהבא. אם ייכשל - לא יהיה גורם אחד שלא יחגוג את כישלונו, ומכאן לקבורה פוליטית הדרך קצרה.
האתגר הבא של כץ יהיה התקציב // צילום: אריק סולטן
לכן, כשהסתער על התוכנית בכל כוחו אין פלא שהותיר כמה שנרמסו תחת רגליו הדוהרות. מהמתנגדים באופוזיציה התעלם לגמרי, מחברי הקואליציה תבע משמעת מוחלטת, ומניר ברקת עשה קציצות בוועדת הכספים. כץ לא מבין את הביקורת. הוא רואה אותה כתוכנית ספציפית שנועדה להחזיר את המשק להיקפי העסקה סבירים ולא כתוכנית כוללת לטיפול במשבר הקורונה. כזאת גם תבוא בהמשך. אלה שלא פיטרו עובדים או לא הוציאו לחל"ת - כל הכבוד להם, אבל לתת להם מענק כעת לא יחזיר עובדים לשוק העבודה. בראייתו המשימה עכשיו היא לעודד עסקים שיחזירו עובדים לפני הכל. לפחות 75 מבין מיליון המובטלים בחודשים הקרובים.
האתגר הבא של כץ יהיה התקציב. נתניהו וגנץ הם שיחליטו אם התקציב יהיה דו־שנתי או שיתייחס למה שנשאר מ־2020 בלבד בשלב הראשון. מבחינה כלכלית סבורים באוצר שכדאי להפריד, מבחינה פוליטית לא בטוח. בינתיים נמצא חור נוסף בהסכם הקואליציוני: אם לא עובר תקציב המדינה, הכנסת מתפזרת והולכים לבחירות, ואיש מהצדדים לא ייחשב "אשם". זה עניין חשוב כיוון שעל פי ההסכם, מי שיפזר את הכנסת יעניק לשני את ראשות הממשלה באופן אוטומטי.
ברקת שקט ותומך, בינתיים
ההתכתשות עם ניר ברקת בוועדת הכספים היתה בעיני כץ בלתי נמנעת. ברקת נותר מחוץ לממשלה והוא יעשה הכל להתנגד לה. בפרט כשמדובר בתחומי האוצר, התיק שהובטח לו ולא מומש.
כשנודע לכץ שוועדת הכספים מתכוונת לשנות את מהות התוכנית בלחץ חבריה, נטש את דיוני ועדת הקורונה שהיו בעיצומם ורץ לכנסת, רגע לפני שהיו"ר משה גפני התכוון להביא את החוק המקוצץ להצבעה. כץ נכנס בהפתעה לחדר והחל לעשות סדר. הוא דרש מכל חברי הקואליציה לתמוך בחוק ככתבו וכלשונו ולהסיר מהשולחן את כל השינויים שנעשו בו שלא בידיעתו.
בשלב מסוים שלח השר הודעת ווטסאפ ליאיר לפיד וביקש ממנו לתמוך. הצהרת שבכל הקשור לטיפול בקורונה תנהגו באחריות ותתמכו, כתב לו, אז פה מדובר על חוק שקשור ישירות בקורונה והחזרת העובדים למשק, אני מצפה ממך לתמוך כפי שהתחייבת. לפיד קרא ולא הגיב. אחרי יומיים פרסם בעמודו בפייסבוק הודעת תמיכה. כץ השיג את מבוקשו.
ברקת, מנגד, רואה את הדברים אחרת. לדעתו לא יועיל לפצות בעלי עסקים שיחזירו עובדים, אם עשרות אלפי עסקים לא יחזרו לפעול בכלל. הוא גם מצביע על חוסר השוויון בין אלה שפיטרו עובדים לבין אלה שהחזיקו אותם בשיניים כל התקופה למרות הקושי. הראשונים מקבלים מענק. האחרונים לא מקבלים כלום.
בניגוד לדעת כץ, ברקת לא רואה את עצמו אופוזיציה בקואליציה. אין לו ציפיות שרה"מ יציע לו איזה תפקיד מפתיע ויכניס אותו לממשלה. תפקיד זוטר הוא לא רוצה ועדיף לו להישאר ח"כ. הוא אמנם משוחרר מאילוצי משמעת כמו יתר השרים, אולם הוא רואה עצמו חבר ליכוד וחבר קואליציה המחויב להחלטותיה. תמיכתו בנתניהו לא פסקה ובשלב הזה חוץ מלהביע את עמדתו, לבקר את השרים ובמיוחד את התנהלות האוצר, הוא לא רואה מצב שיצביע נגד הממשלה בכנסת. ובכל זאת, אם יזדמן נושא חריג שהוא לא מעלה כרגע בדעתו, או אז ישקול את הדברים מחדש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו