העימות סביב התייצבות רה"מ לפתיחת משפטו ביום ראשון, מעיד על האקשן שצפוי בהמשך • ולמרות זכות הווטו של גנץ, בסביבתו של רה"מ משוכנעים שרפורמה במערכת המשפט אפשרית
החלטת בית המשפט לחייב את רה"מ להתייצב ביום ראשון לפתיחת משפטו עשויה בעיני רבים לסמן את כיוון הרוח. השופטים לא מתכוונים לעשות הנחות לרה"מ הראשון אי פעם שמגיע כנאשם לכותלי בית המשפט, ומודעים היטב לגודל השעה, המעמד ותשומת הלב הציבורית שתלווה את ההליך.
ההערכה היא שברגע האמת הסכם הרוטציה יתבצע, בלי תרגילים. גנץ ונתניהו השבוע בכנסת // צילום: דוברות הכנסת, עדינה ולמן
ההסכם הקואליציוני שחתם בני גנץ עם נתניהו העניק לרה"מ את החסינות שדרושה לו כדי לצלוח את אירועי בית המשפט בזירה הפוליטית. רה"מ אמנם ויתר על חצי המלכות על פי ההסכם, אבל גם קיבל בתמורה שקט תעשייתי משותפיו הלא טבעיים. בשלב זה או אחר יחל בבית המשפט שלב העדויות ובזה אחר זה יעלו מאות עדי התביעה נגד נתניהו, ובהם שלושת עדי המדינה, לדוכן העדים ויספרו כיצד ביצע נתניהו עסקת שוחד בפרשת 4,000, ומרמה והפרת אמונים בשתי הפרשות הנוספות. הלחץ על כחול לבן לפרוש מהקואליציה יהיה עצום. באופוזיציה, ועם רוח גבית אדירה של חלקים מרכזיים בתקשורת, יאשימו מדי יום את גנץ בשיתוף פעולה עם "הנאשם מבלפור" וידרשו ממנו לעשות מהלך. אבל גנץ יהיה כבול להסכם שעליו חתם. ממנו אין יוצא ואין בא.
כשהחלו חקירות המשטרה נגד אהוד אולמרט והפרקליטות החליטה ללכת להליך השנוי במחלוקת של טרום־משפט, חרצו עדויות משה טלנסקי את גורלו כאשר אהוד ברק הודיע שהוא מפרק את הקואליציה. לנתניהו זה כבר לא יקרה, בזכות ההסכם עם גנץ.
תרגיל המילוט כבר במגירה
אחרי הוצאתה של ימינה מחוץ לקואליציה, חובת ההוכחה על ימנותה של הממשלה מוטלת על נתניהו. למעשה, סדר יום אחד מרכזי נותר על הפרק: החלת הריבונות מבלי להתחייב במפורש על הסכמה לישות מדינית ערבית נוספת בשטח הנותר. זהו אתגר מורכב שבו הזמן קצר והמלאכה מרובה.
הזמן קצר, שכן מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, ג'ון ביידן, כבר הודיע כי סיפוח לא מקובל עליו. על פי ההסכם הקואליציוני עם כחול לבן נדרשת הסכמה אמריקנית למהלך. והמלאכה מרובה, כי לנתניהו אין יותר מדי עם מי לעבוד על כך בקרב בכירי ממשלתו החדשים. שר הביטחון לא שם וכך גם שר החוץ. אם יש מקל שיוכלו לתקוע בגלגלי ההסכם אין ספק שתקוע יתקעוהו. השבוע התברר כי אפילו בקרב מפלגות "בלוק הימין" ז"ל אין תמימות דעים בנושא, כאשר משה גפני הודה כי מסורת הרב שך שלה הוא מחויב גורמת לו לפקפק בתמיכתו בתהליך.
את הדגל השני של הימין, הרפורמה במערכת המשפט, נתניהו כביכול קיפל כשמסר את תיק המשפטים לכחול לבן כמו גם את זכות הווטו של גנץ לכל החלטות הממשלה. אולם מסתבר כי נתניהו ממש לא זנח את חזונו לעשות סדר בנושא. ידיו אמנם קשורות יותר מבעבר, אולם בשיחות סגורות השבוע הבהיר כי פסקת ההתגברות ושינויים אחרים שיסדירו את המעמד החוקי של בית המשפט ומול הרשויות האחרות, ייתכנו גם בקדנציה הנוכחית.
לדברי מקורבי נתניהו יש רוב בכנסת להעברת שינויים במעמד בית המשפט שאותם הוא רואה כהכרחיים. יחד עם גורמים כמו צביקה האוזר ויועז הנדל, ובשיתוף חלקים באופוזיציה כמו ימינה וישראל ביתנו, אפשר יהיה להביא לשינוי אם יגיע ברגע הנכון ובמינון הנכון. ומה לגבי זכות הווטו של גנץ והמתקפות שיהיו עליו מהשמאל אם יעז שלא להטיל אותו לגבי חקיקה שכזו? לדבריהם, גם גנץ יכול להגיע להחלטה לתת יד למהלך אם יראה שגורמים מתוך מפלגתו תומכים. בכל מקרה, מבהירים בסביבתו של נתניהו, שום רפורמה ושינוי בתחום זה לא יהיו קשורים למשפט נתניהו. בהקשר הזה רה"מ נתן התחייבות מפורשת לגנץ והוא מתכוון לעמוד בה.
רוב בכירי הליכוד וגורמים בסביבתו של נתניהו סבורים כי כשיגיע רגע האמת הוא יאפשר לגנץ להתמנות לרה"מ על פי הסכם הרוטציה. לדברי מקורביו, גם בזמן שבו נתניהו לא יהיה רה"מ, הוא יהיה על יד ההגה, בדיוק כמו שגנץ עכשיו. כל החלטה צריכה לבוא בהסכמה ויש זכות וטו לכל אחד מהם.
ובכל זאת, אומרים בליכוד, שאם זה לא ילך יש לנתניהו שתי אופציות למילוט מההסכם: הראשונה - פיזור הכנסת לפני הרוטציה. החיסרון הוא שבמקרה כזה גנץ הופך להיות ראש ממשלת המעבר עד הבחירות. אבל כשמדובר על מצב שבו גנץ בכל מקרה אמור להתמנות למשך שנה וחצי, אולי יהיה עדיף לנתניהו לתת לו כמה חודשים עד הבחירות.
דרך המילוט השנייה היא זו שהתווה יאיר לפיד, שהודיע כי יהיה מוכן להצטרף לנתניהו לשינוי החוק לפני הרוטציה על מנת להביא לבחירות לפני כניסת גנץ לתפקיד. אלא שבמקרה כזה נתניהו יהיה צריך לסמוך על לפיד.
מים בששון
שבוע העבודה הראשון של הקואליציה החדשה התאפיין בעיקר בחריקות ובצלילים צורמניים. החקיקה בכנסת נעצרה בגלל חוסר הסכמות, הזעם על דברי גנץ בראיון עם אילנה דיין כי לא יאפשר פסקת ההתגברות אם בג"ץ יפסול את ההסכמים הקואליציוניים, דברי רונן צור על כך שייתכן שגנץ ייכנס לתפקיד רה"מ עוד לפני המועד הקבוע בחוק על פי הסכם הרוטציה, לא מבשרים טוב על יציבותה של ממשלת האחדות. השאלה הגדולה היא אם מדובר בסימן המבשר לבאות או רק התחלה קשה שאחריה ילמדו הצדדים לחיות יחד ולעבוד יחד.
בינתיים המתקפות הרבות של השמאל על הממשלה מחזקות את מרכיביה ומגבשות את כל חלקיה יחד. אם יימשכו, עשויה להיות הביקורת דבק חזק שיתרום באופן משמעותי ליציבות. גנץ ירגיש מותקף על כל דבר וכבר לא ינסה לרצות את חבריו בשמאל, ושיתוף הפעולה עם נתניהו רק ילך ויתהדק.
אחרי הלעג על תוצרי מלאכת הפירוק וההרכבה בממשלה, שהביאו לעולם משרדים חדשים כמו שיתוף פעולה קהילתי ושר ההשכלה הגבוהה והמים, מתברר שלא כולם יצאו פראיירים ממשרדיהם המומצאים.
משרד ההשכלה הגבוהה והמים למשל, הפך למשרד כלכלי בסדר גודל בינוני פלוס, עם אחריות על עשרות מיליארדי שקלים. משאבי המים הם שליש ממשרד האנרגיה. ההשכלה הגבוהה והחינוך הלא פורמלי הם כמעט שליש ממשרד החינוך. זאב אלקין, שהגיע להחלטה לא להתקוטט עם יובל שטייניץ ולעשות כל שביכולתו לשתף איתו פעולה, קיבל סמכויות ביצוע ורגולציה משמעותיות בהרבה ממה שחושבים.
נכון שמצופה משני פוליטיקאים שמתמודדים לתפקיד לאכול אחד את השני, אבל אלקין ושטייניץ החליטו שאפשר גם אחרת. שטייניץ, שכבר הודיע שאם לא יחזור לאנרגיה יהיה חבר כנסת פשוט, מצא את עצמו חוזר לתפקיד שאותו הוא אוהב כי ויתר על תשתיות המים. אלקין, שהעדיף להישאר במשרד להגנת הסביבה, קיבל שדרוג למשרד גדול יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו