אי אפשר לומר מילה אחת טובה על גודלה של הממשלה שהושבעה אתמול בכנסת. ממשלה גדולה מדי, מנופחת מדי, בזבזנית מדי. במיוחד בתקופת הקורונה, שבה יש עשרות אלפי עצמאים פצועים בקרב על פרנסתם במצב בינוני עד קשה. גם אם הטיעון שבחירות נוספות היו עולות יותר הוא טיעון נכון, מראית העין ובמיוחד תפירת התיקים המביכים לענייני כלום ושום דבר לא יכולות להחליק בנחת בגרון.
ואחרי הכל, ולמרות הכל - אם נשים את המבוכה לרגע אחד בצד, נראה שהממשלה הזאת נושאת עימה בשורה חיובית במיוחד - זו הולכת להיות הממשלה המגוונת והמייצגת ביותר בתולדות עם ישראל. כזאת שאולי לראשונה בתולדות המדינה מכנסת תחתיה כמעט את כל הזרמים, המינים, העדות והדעות.
מי חשב שסביב שולחן אחד יכולים להתכנס אנשי ארץ ישראל השלמה כמו יריב לוין ויולי אדלשטיין עם אנשי מפלגת העבודה עמיר פרץ ואיציק שמולי? מי יכול היה לחלום על כך ששלושה אנשי קהילה גאה מוצהרים יישבו יחד עם חסידי גור, חסיד בעלזא וכמה חרדים ליטאים? כמה חשוב לראות את ייצוג אנשי פריפריה וגוש דן, ממיקי זוהר מקריית גת ועד אסף זמיר מתל אביב.
למרות הרחקתה הלא מוצדקת של ימינה, גם הציונות הדתית זכתה לייצוג רחב על כל גווניה - מהחרד"ליים ביותר כמו רפי פרץ, דרך חוטובלי וטרופר ועד הנדל הדתל"ש.
תוסיפו לזה את גאוות שני נציגי העדה האתיופית בתפקידי שרה וסגן שר, וגם את נציגי הקיבוצים, הטבעונים והקשישים - ותקבלו ממשלה עם ייצוג רחב במיוחד.
המחשבה הראשונית שעולה לראש על הרכב שכזה אומרת - צרות. כמעט כל סוגיה עלולה להיות נפיצה, מפתיחת מרכולים בשבת, דרך חוק פונדקאות ועד לתוכניות כלכליות, אישור תקציב והחלת ריבונות - וזה עוד לפני שאמרנו משהו על מערכת המשפט שנמצאת בלב המחלוקת האידיאולוגית בין הצדדים.
ואולי בעצם מדובר בהזדמנות. לוקחים את כל מרכיבי החברה הישראלית, מכניסים אותם לבית אחד לארבע שנים - שידברו. נכון, זה יכול לגרום לפיצוץ שיעלה את הרייטינג, אבל יש גם סיכוי לא מבוטל להגיע דווקא לתובנות, לפתרונות, להבנות ולפיוס לאומי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו