"הבנה הדדית" נוסח איימן עודה

יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה, הפך בשנים האחרונות, וביתר שאת בסיבובי הבחירות האחרונים, לכל מה שהשמאל מייחל לראות בחבר כנסת ערבי; כל הפנטזיות של השמאל הושלכו עליו. הם התעלמו מתמיכתו בחיזבאללה ובארגוני טרור רצחניים אחרים כשרצו לשכנע ולהשתכנע שהוא שוחר שלום, והיו מוכנים להתעלם מביטויים הופכי בטן, רק כדי להלבין את ההמלצה על בני גנץ לראשות הממשלה - בתקופה שגנץ עוד היה המשיח ולא החמור, כמובן. 

ואיימן עודה נעתר. הוא נתן ראיונות והופיע במפגשי בחירות שבהם שיווק את עצמו כמי שכל רצונו הוא, בסך הכל, שכולנו נחיה זה לצד זה בשלום ובכבוד הדדי. הוא אימץ את התדמית הזו במלואה, לפחות בעברית, וזה עבד לו. 

אך בשבוע שעבר, עם טרמינולוגיית המרטין־לותר־קינג הטיפוסית לו, הוא שיבח בחשבון הטוויטר שלו את סמנכ"לית עדאללה, עו"ד סאוסן זהר, שהובילה את העתירה נגד איסור הכנסת חמץ לבתי חולים בחג הפסח. עדאללה, נזכיר, הוא ארגון קיצוני ששולל את זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית ומתנגד לציונות. מעורבותו של הארגון בעתירה לא מפתיעה, וכך גם תמיכתו הנרגשת של נער הפוסטר של הדו־קיום. ובדו־קיום הכוונה לזה שיהודים מכבדים את מנהגי הערבים, לא להפך. 

"חברה משותפת נבנית דרך הבנה הדדית והכרה תרבותית, ולא כפייה קטנונית וחיפושי פיתות במרחב הציבורי", צייץ עודה. זה משפט משעשע בהתחשב בכך שעתירה לביהמ"ש שיכריח את בתי החולים להרשות הכנסת חמץ לשטחם בפסח היא אולי הדבר הרחוק ביותר ב"הבנה הדדית", אך היא דווקא קרובה מאוד ל"כפייה קטנונית". אם עודה היה מתרגל חמש דקות של "הכרה תרבותית", הוא היה מבין ששבוע אחד שבו מאושפזים לא יאכלו חמץ הוא מחיר צנוע של התחשבות, תמורת אי החטאתם של חולים רבים השומרים את מצוות החג. 

הצביעות זועקת לשמיים כשעודה מצייץ על "כפייה קטנונית וחיפושי פיתות במרחב הציבורי". לא זכור לי שהיתה לו בעיה עם העובדה שמשטרת ישראל, בפיקוחו (או בפיקודו) של הווקף המוסלמי, עוסקת בציד ממלמלי תפילה ונושאי דגלי ישראל במרחב הציבורי. אייקון הסובלנות והכבוד ההדדי דרש במשא ומתן הקואליציוני עם גנץ שיופסקו לאלתר עליות היהודים להר הבית, שהרי לפי האידיאולוגיה הסובלנית שהוא מייצג, היהודים מטמאים את המקום הקדוש ועצם נוכחותם שם היא פשע. 

רוצה קצת "הכרה תרבותית", ח"כ עודה? אולי תתחיל מלהכיר בכך שהר הבית הוא המקום הקדוש ביהדות, שאליו כמהנו ואליו חזרנו אחרי אלפיים שנות גלות, רדיפה ושואה, ושלא נוותר עליו לעולם. או שבעצם אתה יודע את זה, ובדיוק מכך אתה מפחד.