השאלה היא אם מדינת ישראל יכולה לשלב את הערבים החיים במסגרתה כך שיוכלו לומר "אנחנו" מתוך תחושה של זהות ושיתוף עם המדינה, ומבלי שמדינת ישראל תוותר ותעלים את האופי הלאומי הציוני שלה, כלומר, היותה מדינה שתכליתה נועדה למען העם היהודי? התשובה שלי היא: כן.
רכיב מרכזי בדרך לפתרון סוגיה זו הוא השילוב הכלכלי־חינוכי. ככל שעולה רמת ההשכלה של אזרחי ישראל הערבים, כך הולך ופוחת מספרם של הערבים המתפרנסים בתחומים הממוקדים בתוך חיי הכפר, כסוג של כלכלה אוטרקית שבה חלק ניכר מהפעילות העסקית מתנהל במשק סגור. בדומה לכך, הולך ופוחת מספרם של הערבים העובדים במקצועות הממוקמים באזורים האפורים במגזר היהודי, שבהם פעילות הערבים אינה נתונה לסמכות המדינה באופן משמעותי. לעוסקים במקצועות אלה, הנמצאים בתחתית המדרג התעסוקתי, אפשר לשלם ב"שחור" באלף ואחת צורות מגוונות.
מדובר בפעילות כלכלית ענפה מחוץ ליד הארוכה של הממשלה, קרי: מס הכנסה וביטוח לאומי ותשלומי מסים אחרים למדינה. רובם ככולם של העוסקים במקצועות אלה נותרים בתחתית הסולם לאורך זמן. הם פועלים מתחת לרדאר של המדינה וסוכנויותיה, ונתקלים בתקרת בטון החוסמת את השתלבותם בכלכלת השוק היהודי בחברה. למעשה, החיים בשולי הכלכלה איימו על החירות ועל השוויון בחלוקת העושר בקרב הערבים. בתנאים כאלה לא חדלו המתחים והבקיעים החברתיים בתוך המגזר הערבי להיות הנקודה הרגישה והכאובה במרקם הפוליטי של ישראל.
צמיחתו המבורכת של המעמד הבינוני הערבי, ההולך ומפתח בשנים האחרונות בצעדי ענק, מובילה אותו להשתלבות במקצועות אקדמיים. כחלק משינוי זה החלה החברה המוסלמית להקים, לעצב ולנהל בעצמה בתי ספר יסודיים ותיכוניים עיוניים ברמה גבוהה ביותר בתוך הקהילה עצמה. בתקופה הקודמת לצמיחה זו, נטו רבים מקרב המעמד הבינוני הערבי לשלוח את ילדיהם לבתי ספר נוצריים ביפו, בחיפה או בנצרת, מאחר שאלה נחשבו למוסדות חינוך איכותיים ומובילים. בתי ספר בודדים אלה הגיעו להישגים יוצאי דופן, אולם בו בזמן הגדירו את חולשתו של המגזר הערבי, שלא הצליח להקים בתי ספר אליטיסטיים בכוחות עצמו.
כיום המצב שונה לחלוטין. תיכון עתיד למדעים "אלהליה" באום אל־פחם הוא אחד מעשרת בתי הספר הטובים בארץ, המלמד מקצועות מדעיים וטכנולוגיים גבוהים, וכמותו יש רבים. בהגדרת מטרותיו נקבע כי בוגר בית הספר יהיה בעל תעודת בגרות מיטבית ואיכותית, שתאפשר עמידה בדרישות המוסדות האקדמיים ללימודים במקצועות איכותיים.
התחזקות בתי הספר העיוניים במגזר הערבי הובילה לצמיחה משמעותית בפנייה של צעירים אלה לעבר האוניברסיטאות והמכללות, שחלקן פועלות בהצלחה גדולה בתוך המגזר הערבי. ל"תעודה האקדמית" יש משמעות ברורה ונחרצת. אלה הזוכים בה נכנסים לזירה הקפיטליסטית של שוק העבודה, שבה שולטים התאגידים הגדולים - הפרטיים והממשלתיים - על שלוחות המשנה שלהם. לתאגידים אלה, ולא משנה אם קוראים להם "סופר־פארם" או "משרד החינוך", יש עוצמה מחנכת ומעצבת שאין כדוגמתה בתקנוני ההפעלה שלהם, והם יוצרים דור ערבי חדש שבו מתחזקת האינטגרציה בחברה היהודית.
הליכוד, המפלגה המובילה והמשמעותית בישראל, אסור שתנוח על זרי הדפנה של הסקרים האחרונים. בזמן הזה על הליכוד להקים בחברה הערבית סניפים חדשים, שיציגו מול הרשימה המשותפת קריאה לחוזה חברתי חדש של עשייה לאומית משותפת ומתוך כבוד אזרחי הדדי. אני מעריך כי בתהליך הדרגתי רבים מהבוחרים הערבים יצטרפו לליכוד.
המעמד הבינוני הערבי האקדמי במשולש ובצפון הארץ מקים בתי ספר עיוניים לתפארת. אותו מעמד בינוני השולח את ילדיו לגני הילדים ולבתי ספר ביישובים יהודיים, קורא בקול חזק וברור לשיתוף פעולה כזה. המושג "ערבים־יהודים" מתייחס לקבוצות נרחבות מתוך האוכלוסייה המוסלמית בישראל, המבקשות להצטרף ולשתף פעולה עם הפרויקט הציוני, גם כתולדה מהשקעות ענק של ממשלות הליכוד האחרונות. אין שום סיבה שקבוצה הולכת וגדלה זו של "ערבים־יהודים" לא תקבל ממד פוליטי בצורה של הצבעה והשתלבות מוסלמית בליכוד.
ד"ר אורי כהן הוא מרצה בכיר בביה"ס לחינוך באוניברסיטת תל אביב
