כוח בג"ץ - עכשיו הסרט

הנימוס של יובל יועז, נבואת הזעם של אליעד שרגא וייאושו של איל ינון • צפייה בדיון בבית המשפט העליון בסוגיית ביזיון בית הדין של יולי אדלשטיין החלה בקרירות נורדית, והפכה לקומדיה אבסורדית

במהלך מבורך ניאות בית המשפט לצלם חלק מדיוניו. עד עתה נחשפנו למתחולל בבית המשפט העליון דרך פרוטוקולים, כתבי המשפט ופסקי דין שכתובים בשפה המשפטית שאהובה כל כך על כל מי ששונא עברית, אך כעת יכולים האזרחים לצפות בבית המשפט העליון באווירה של חמימות ביתית. 

איור: שמעון אנגל

ב־25 במארס התכנסו חמישה שופטים ונבחרת משובחת של עותרים, כדי לדון בסוגיית ביזיון בית הדין לכאורה של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. זה סירב להיכנע לתכתיב בג"ץ לכנס את המליאה ולבחור יו"ר, התפטר והטיל את השופטים והעותרים למערבולת משפטית ופילוסופית, ואותי - לסערת רגשות שתוקפת בדרך כלל את מי שקנה כרטיס למחזה של שייקספיר ומוצא שנקלע לגרסה דלת תקציב של קומדיית הפעולה "48 שעות".

בסרט המקורי, שוטר קשוח חובר אל עבריין חביב כדי ללכוד פושע גדול. כך גם בבית המשפט! השופטים והעותרים כלואים בסד של 48 שעות שבין הגשת ההתפטרות של אדלשטיין ועד כניסתה לתוקף. גם הם, למרות חילוקי דעות קלים, מאוחדים בדבקות במטרה החשובה באמת. משימתם להכשיר את הקרקע לבחירה זריזה של יו"ר כנסת שיציל את הדמוקרטיה דרך שורת חוקים פרסונליים נגד נתניהו, וגם לתקוע לאדלשטיין ביזיון בית המשפט על הדרך. האם יצליחו? 

הבה נכיר את השחקנים הראשיים. עו"ד יובל יועז מייצג עמותה בשם "חוזה חדש", שבין מייסדיה אלדד יניב ועיתונאי בשם חיים שדמי. שדמי הוא פעיל שמאל לוהט, שבאחת ההפגנות קרא למנדלבליט "טינופת" ו"חלאה", ואיחל לו "תשעה קבין של ברקים ורעמים שייקחו אותו מעל פני האדמה".

יובל יועז לא מקלל חלילה, רק מבקש בנימוס מבית המשפט לפרש את התפטרותו של אדלשטיין בתור נבצרות מטעמי בריאות. "אבל להבנתנו הוא התפטר", מעירה הנשיאה אסתר חיות, אך יועז לא נרתע. בנסיבות הקיצון שנוצרו (קרי: יו"ר הכנסת פועל כחוק ואילו בג"ץ מצפצף עליו) אין מנוס, אלא לסרוג מחדש את החוק כך שיהפוך התפטרות לשחפת. 

ויש את ביזיון בית הדין - עניין מביך. גם יועז יודע שפקודת ביזיון בית הדין לא חלה על רשויות המדינה - שיו"ר הכנסת הוא חלק מהן. ולכן הוא מבקש מבית המשפט להכריע בנושא כעת, עכשיו, הרגע! ומה עם חסינות חברי הכנסת? שואלת הנשיאה, והעותר יורה מן המותן: היא לא חלה במקרה הזה. 

כך, כבר בדקות הראשונות של הסרט נידונו ברצינות גמורה פרשנות חדשנית למושג "התפטרות", הטלת קנס על הכנסת (השופט יצחק עמית הציע להחרים את פטישו של היו"ר, וחבל שהלצה שנונה זו נמחקה מהפרוטוקול), וכמובן ביטול חסינותו של ח"כ על ידי בית המשפט. והכל בקרירות נורדית שיוצרת ניגוד סגנוני לקומדיה המהותית שמתחוללת באולם.

השיא הדרמטי שייך לעותר מהתנועה לאיכות השלטון, עו"ד אליעד שרגא, שנושא מונולוג מאסכולת ירמיהו פינת נוסטרדמוס: "אסור שמבית המשפט הנכבד הזה תצא איזושהי אמירה שאפשר להכיל את האירוע הזה. הוא אירוע בלתי ניתן להכלה, WHATSOEVER. לא דחיות, לא 48 שעות, לא 2 דקות. זה רגע מכונן בחייה של הדמוקרטיה הזו. אם בקודמת דיברנו על שברים חדשים, פה זה שבר טקטוני. 

"אי אפשר להכיל כשהאקו־סיסטם כל כך רעיל, ובית המשפט העליון ירכין ראשו ויספוג 48 שעות. אם זה יו"ר הכנסת, זה גם כל אחד אחר במדינת ישראל. לכן, זה אירוע ברמה של פיגוע אסטרטגי, וזה אירוע שאי אפשר להכיל אותו FOR EVER".

אחרי האש והגופרית מבקש שרגא לבטל את 48 השעות שבין הגשת ההתפטרות לבין כניסתה לתוקף. פשוט ככה. ואם לא די לו בנס הזה, הוא מבקש שבית המשפט יפרש את הסעיף שעוסק בנבצרות זמנית מטעמי נסיעה לחו"ל כאילו הוא תקף גם לגבי יו"ר שמתפטר בעיתוי לא נוח מבחינה פוליטית. או כמו שהוא עצמו מגדיר זאת: "לקרוא לתוך הסעיף את המבוקש". ואילו אני קוראת לתוך דבריו: "למצוא קונסטרוקציה משפטית, קלושה ככל שתהיה, כדי להגיע לתוצאה פוליטית רצויה".

הנשיאה אסתר חיות זורמת: "זאת לקונה, ולכן צריך להשלים את החסר".

את המזור למצוקתם של גיבורינו מספק היועץ המשפטי היוצא של הכנסת, איל ינון. בהוליווד הוא היה פורץ לאולם עם חיוך ממזרי של ברוס וויליס (הם קצת דומים), אבל כאן - פרצוף תשעה באב. מדוע? כי אפילו ינון לא אוהב את אסטרטגיית היציאה מהמשבר שהוא עצמו ניסח, למנות את ותיק חברי הכנסת, עמיר פרץ, ליו"ר שתפקידו היחיד הוא כינוס המליאה לצורך בחירת יו"ר. לא הבנתם? לא נורא. אף אחד לא הבין.

אפשר להבין את ייסוריו של ינון. הוא הרי כבר מרוט נוצות מהדיון הקודם בבג"ץ, שבו אילץ בית המשפט את אדלשטיין לכנס את מליאת הכנסת כדי לבחור יו"ר. ינון רמז אז 

בעדינות לשופטים שלא יתערבו בעבודת הכנסת. כמה עדין הוא היה? כמו גננת רחומה של ילד שהוא גם יתום, גם עני וגם מנוזל:

"לא אנחנו המשפטנים מנהלים את הכנסת ולא אנחנו מכתיבים ליו"ר הכנסת מתי לכנס את המליאה. עם כל הכבוד, אנחנו לא רוצים להיות במקום הזה". הנשיאה חיות, שכמו היתום המטאפורי, גם רגשותיה שלה לא מסוגלים להתמודד עם "זה לא עניינך" מפורש, ביקשה הבהרה, וכוחותיו של ינון עמדו לו לכדי אמירה ברורה לא פחות, ויעילה באותה המידה, שלא בכל דבר צריך להכריע, "לא בכל דבר שמגיע לפתחי ולא בכל דבר שמגיע לפתח בית המשפט העליון". נו, אז אמר. אבל האם שיער תסריטאי כלשהו, או מחוקק, שבית המשפט לא יכריע בדברים שמעניינים אותו? 

ועכשיו לספוילר: רגע השיא בסרט הוא האופן שבו התקבלה הצעתו המשונה של ינון. השופטים שאלו את העותרים האם הם מסכימים - וראה זה פלא - כמו בקומדיה רומנטית: הם אמרו כן!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו