אחד הפרטים השערורייתיים ביותר שעולים במשא ומתן בין הליכוד לכחול לבן הוא הניסיון לגבש אסטרטגיית יציאה למקרה שבית המשפט העליון יפסול את נתניהו מראשות הממשלה. התסריט הוא כזה: לאחר שיושג הסכם תוגש עתירה לבג"ץ - שהוגשה כבר כמה פעמים ונדחתה בשל היותה מוקדמת - שבה ייטען שלא ניתן למנות לראשות הממשלה אדם שיש נגדו כתב אישום. הסוגיה החוקית נידונה עד לזרא, וברור מלשון החוק שאין כל מגבלה על ראש הממשלה עד לפסק דין חלוט, אולם אם יש דבר אחד ודאי בפוליטיקה הישראלית הוא שבית המשפט יכול להפתיע בתקדים מהפכני שטורף את כל הקלפים.
בשל כך, מנסות שתי המפלגות למצוא מנגנון שיתגבר על כך. עולה האופציה שיוסכם כי במקרה שנתניהו ייפסל - ילכו לבחירות מיידיות. כל הסיטואציה מגוחכת, והפתרון אף יותר. אם בג"ץ מתערב כבר בזהותו של ראש הממשלה הנבחר, מדוע שלא יתערב גם בהחלטה על ההליכה לבחירות? הרי חוק פיזור הכנסת שיוגש במקרה כזה, ייעשה באופן ברור ושקוף על רקע פסק הדין שפסל את נתניהו. אלו יהיו בחירות עוקפות בג"ץ. את חברי הכנסת שיתמכו בחוק כזה יאשימו בביזיון בית המשפט, ועתירה תוגש לבג"ץ נגד פיזור הכנסת. מכיוון שהכנסת מתפזרת רק כדי להימנע מקיום פסק דין, ייכתב שם, הרי שעל בג"ץ לבטל לאלתר את חוק פיזור הכנסת.
זה נשמע מופרע, אבל אנחנו כבר בתסריט מופרע בריבוע. בית המשפט עשוי לקבל את העתירה, ולהכריח את הכנסת שלא להתפזר. ואם הכנסת תסרב? בג"ץ ייאלץ להוציא צווים למשטרה שתאכוף את החוק. אלא שהמשטרה כפופה לממשלה. אז מה הלאה? קרב בין משמר הכנסת (שהוא עצמאי וכפוף לכנסת) לבין משמר בתי המשפט?
אני בכוונה מקצין את התסריט כדי להבהיר את הסיטואציה. למרות שההתפתחויות הללו רחוקות ולא סבירות, מכל בחינה מהותית אנחנו כבר שם. הירייה הראשונה במלחמת הרשויות נורתה. הפוליטיקה שלנו מנוטרלת כרגע בשל איום משפטי, שהשופטים טרחו להשאיר באוויר בכך שלא דחו את העתירות הללו על הסף עוד ברגע הגשתן, פלוס הוצאות כבדות.
בית המשפט הולך על חבל דק, אמון הציבור בו מתרסק וגם הסטטוס-קוו ומאזן האימה בינו לבין הממשלה והכנסת, שמאפשר לו להתערב באינספור סוגיות יומיומיות, מופר ברגל גסה. יום אחד השופטים יחצו את הגבול, אותו קו דקיק ובלתי נראה - וזה יהיה הפסק שישבור את גב הגמל. זו לא תהיה מלחמת אזרחים, ואפילו לא דרמה גדולה. הממשלה והכנסת יחליטו פשוט לצפצף, והשופטים יגלו שפסקי דין הכתובים על נייר דומים מאוד לכסף המודפס על נייר - יש להם ערך רק בזמן שהציבור נותן בהם אמון. האינפלציה האקטיביסטית שוחקת את ערך המטבע השיפוטי, ואנשים פשוט יעברו לסחור במטבעות אחרים.
במקום לבזבז ניירות רשמיים וצי של קלדניות, יוכלו שופטי העליון לכתוב את טורי הדעה שלהם כמו כל אזרח אחר בעמודי הפובליציסטיקה. את ניהול ענייניה של המדינה הם יצטרכו להשאיר לגורמים אחרים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו