1. אורח החיים המודרני מאפשר לנו ריבוי של בחירות. לכאורה, ריבוי של בחירות אמור להגביר את החירות שלנו וכתוצאה מכך גם את האושר שלנו. תחושת החופש לבחור במה שאנחנו רוצים, במה שטוב ומתאים לנו אמור להעניק לנו סיפוק. אלא שדווקא העובדה שבחברות מודרניות, מערביות ואמידות יש לאדם הבודד בחירה גדולה יותר, הופכת אותו לעיתים למאושר פחות. הפסיכולוג בארי שוורץ כינה זאת הפרדוקס של הבחירה. אם לנסות ולהגדיר זאת במשפט קצר, ריבוי אפשרויות שניתן לבחור מהן יוצרות שיתוק. גם אם הצליח האדם לצאת מן השיתוק ולבחור באחת האפשרויות שלפניו, הוא יהיה עסוק בעלות האלטרנטיבית, כלומר באפשרויות שעליהן הוא ויתר ובכך ייפגע הסיפוק שהיה אמור להיות לו מהבחירה שעשה. זה לא משנה אם הבחירה היא טובה או רעה, זו יכולה להיות הבחירה המושלמת, ועדיין המנגנון הזה יעבוד.
הכורח לבחור הוא חלק קבוע מחג הפסח. כל שנה אנחנו בהתלבטויות שחוזרות על עצמן. לאיזה צד ללכת לחג, באיזו עיר כדאי להיות ולאן כדאי לצאת לבלות אחרי הסדר, ביום החג עצמו או בחול המועד. מרוב אפשרויות אנחנו לא רואים את היער. הזמן שלפני פסח הוא רווי במתחים, במריבות, באי-שקט. רוב האנשים מגיעים לחג הפסח מרוטים ותשושים. והנה השנה, וירוס שהגיע ממחוז שרובנו מעולם לא שמענו עליו בסין, הצליח לשתק פעילות כלכלית ואינטראקציות חברתיות כמעט בכל העולם. אותו וירוס למעשה הטיל עלינו "סגר" ומגבלות פיזיות שחשבנו שמקומן רק במשטרים אפלים.
2. סיפור יציאת מצרים אותו העם היהודי מספר בכל שנה בליל הסדר, אינו מדבר רק על חירות פיזית. הנקודה העמוקה יותר של יציאת מצרים היא דווקא היותו של האדם "בן חורין" גם במושגים של רוח ואמונה. "יציאת מצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו". כך כתב הרב הראשי הראשון לארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. הרב קוק ראה ביציאת מצרים חג של האנושות כולה ולא רק של העם היהודי. חשוב להבין, סיפור יציאת מצרים מתרחש בתקופה שבה מצרים היוותה את התרבות המתקדמת ביותר בעולם. כחלק מן התרבות הזאת, היה ברור שלא קיימת חירות אמיתית, שהרי גם האלים בהם האמינו, היו חלק ממערך שנקבע מראש.
ביציאת מצרים, כאשר משה רבינו דורש מפרעה "שלח את עמי ויעבדוני", הוא אינו מבקש רק יציאה מעבדות פיזית לחירות פיזית, אלא יציאה למטרה מסוימת: "ויעבדוני". ליציאה לחירות של מטרה רוחנית, לעבוד את הא-ל ולהקים עם שגם בשנת 2020 יקיים את מצוות "והגדת לבנך" במדינת ישראל.
לאורך ההיסטוריה, לוחמי חופש אימצו את דברי משה ותירגמו אותם לשפות רבות, אך התרגום המקובל הוא חלקי ואינו מעביר את הרעיון כולו. LET MY PEOPLE GO מתייחס לחירות פיזית, חירות של ריבונות. זו כשלעצמה חירות חשובה, אך היא משמיטה את התביעה העמוקה של משה ושל הא-ל, והיא חירות רוחנית.
3. ומדוע זה חשוב? אם המציאות שנכפתה עלינו "פטרה" אותנו מפרדקוס הבחירה ומעול ההתלבטות של פסח, מדוע שלא נשקע סתם כך במרחב הווירטואלי ובכל מה שיש לו להציע לנו, מסרטים ועד משחקים?
הרב לורד יונתן זקס העלה רעיון חשוב. אנחנו בעיקר מרוכזים ב"אני" ויש לנו את כל הכלים הטכנולוגיים לכך. הסלפי, האלגוריתמים של הרשתות החברתיות שמראים לנו אנשים שדומים לנו בדעותינו ומחברים אותנו לקבוצות שיגרמו לנו לחשוב שהדעה שלנו היא הרווחת. ואולם, פעם בשנה, בפסח, העם היהודי יושב ומספר בהגדה של פסח את סיפור הזהות שלו, שלנו כאומה. בליל הסדר אנחנו עוברים מלדבר על ה"אני", לדבר על ה"אנחנו". אנחנו חוזרים לסיפור המשותף שלנו ולמטרה הגדולה שלו – הקמת עם ישראל. הרב זקס מסיים את הרעיון ואומר שכל כך חשוב לשים לב למעבר ל"אנחנו" כי בלי ה"אנחנו" העתידי, לא יהיה גם "אני" עתידי: "אנחנו יכולים לעמוד בפני כל עתיד אפשרי, כל עוד אנחנו יודעים שלא נעמוד מולו לבדנו". זהו פרדוקס החרות של פסח תש"פ, המיוחד כל כך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו