בבג"ץ ההתנתקות מלפני כ־15 שנים, הותיר שופט העליון אדמונד לוי ז"ל מורשת מעניינת בסוגייה הפוליטית ביותר: היחס שבין מצע המפלגה והבטחות נציגיה - לבין מדיניותה בפועל. "ניתן להעלות על הדעת מצבים שבהם סטייה ממצע פוליטי ועקרונות יסוד של מפלגה תהא כה גסה וקשה", כתב, "עד כי לא יהיה מנוס מלקבוע כי היא בלתי סבירה". מקרים אלה ראויים להתערבות במידה שיוכח כי "הפרת המצע נוגעת במחויבות מרכזית שאותה נטלה המפלגה על עצמה", וכי "הסטייה ממחויבות זו כמוה כעיוות מהותי של רצון הבוחרים, עד כי אין לראות בה תוצאה טבעית של הליך דמוקרטי". אריאל שרון, כזכור, נבחר על ידי בוחרים בעלי עמדה אחת - ומימש את המדיניות של המפלגה היריבה שהפסידה בבחירות - אבל השופט לוי נותר אז בדעת יחיד בטענתו שההתנתקות היא מאותם מקרים נדירים של הפרה בוטה וגסה של הבטחת בחירות, עד כדי ניתוק בלתי דמוקרטי בין הצהרות המפלגה למדיניותה.
בחינת הצהרותיה של מפלגה במערכת בחירות היא עניין סבוך ומורכב למדידה. אבל המקרה הנוכחי של כחול לבן פשוט: הציבור נחשף לאינספור הפעמים שבהן נציגי המפלגה הבהירו שלא יקימו ממשלה ולא יישענו על הרשימה המשותפת. וככל שנציגיה הבכירים של מפלגה חוזרים ומדגישים מסר מסוים, כך הוא הופך למהותי ומרכזי יותר. גם נציגי "הימין הרך" ברשימה נשלחו לחזית ההסברה, וכיכבו אף בעלוני המגזר הציוני־הדתי שהשתייכותו למחנה הלאומי היא המובהקת ביותר. הם לא הועלמו במערכת הבחירות כמו שהועלמו לא מעט מנציגי השמאל במפלגה. שלילת הרשימה המשותפת חזרה שוב ושוב.
על רקע זה ברור שחלק מהבוחרים תמכו בכחול לבן רק בגלל אותה הבטחה שהפכה לשיקול משמעותי בהצבעתם. לולא אותה הבטחה, סביר שלא היו תומכים בה, מה שניכר בביקורת הנוקבת עד כדי נטישת פעילים ומועמדים במפלגה. לכך יש להוסיף את העובדה שאין פרשן ומצביע אחד בכל הארץ, שהעריך לרגע שכחול לבן תוכל להגיע לרוב ללא הרשימה המשותפת. השקר הבוטה היה ידוע, מתוכנן וברור מראש. הפנייה אל המשותפת היתה מהירה ומיידית, ללא צל של ניסיון אחר כלשהו ולו למראית עין. מטרת העל של הדחת נתניהו התבררה כמטהרת ומכשירה הכל.
בשמאל נשמע הטיעון שבשיטת הבחירות בישראל, המנדט הוא מפלגתי ורשימתי ולא אישי. זה אמנם נכון באופן כללי, אבל מנותק לחלוטין מההקשר של הבחירות. לחץ כבד מופעל על הנציגים שנותרו נאמנים להבטחת הבחירות המרכזית, ליישר קו עם השקר המתוכנן או להתפטר ולהחזיר את המנדט לרשימה שבמסגרתה נבחרו. במילים אחרות: לאחר שעמדתם בחזית הבחירות, שתפו פעולה עם השקר הגדול או שתתפטרו. במשפט הציבור, השקר הזה לא יעבור.
פרופ' אשר כהן הוא ראש ביה"ס לתקשורת באוניברסיטת בר־אילן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו