הרצח המזוויע של תינוקת בת עשרה חודשים וניסיון הרצח של האם והבת בת ה־3 ביום שישי האחרון הם תזכורת מחרידה ושוברת לב למצבן של נשים בישראל ביום האישה הבינלאומי 2020 שמצוין היום. במשך השנה כולה אנחנו עוסקות בנושאים של ייצוג נשים בתפקידים בכירים, פערי שכר, קידום שוק תעסוקה שוויוני, מניעת הדרת נשים ועוד. כולם נושאים חשובים לכבודן ולרווחתן של נשים בישראל.
אבל המציאות היא שעשרות אלפי נשים וילדות וילדים מאוימים על בסיס יומיומי, והמאבק הבסיסי ביותר שלנו הוא על הזכות הבסיסית: לחיות. רצח נשים הוא קצה הקרחון של אלימות במשפחה ושליטה של גברים בנשים: אלימות נפשית, מינית, פיזית וכלכלית, שמזקקת את יחסי הכוחות החברתיים ואת אי־השוויון בין המינים. ולמרות שהאיום הנורא על חיי נשים בבית ובמשפחה, המקומות שאמורים להיות הכי בטוחים לגברים ונשים, מתממש חדשות לבקרים, חייהן של נשים וביטחונן לא נמצאים בסדר העדיפויות של המדינה.
הפעם האחרונה שממשלת ישראל עסקה ברצח נשים ואלימות נגד נשים היתה אחרי המחאה הגדולה בתולדות ישראל בכל הנוגע לזכויות נשים ושוויון מגדרי, בדצמבר 2018. רק אחרי ש־30 אלף נשים וגברים שטפו את הרחובות, הכריזה הממשלה שיחוקקו בחקיקת בזק חוק מציל חיים לאיזוק אלקטרוני על גברים שמועדים לאלימות מסכנת חיים. ובכל זאת, עד היום החוק לא נחקק.
בימים הקרובים יתחיל סבב נוסף של מו"מ קואליציוני, והפעם החיים שלנו מוכרחים לקבל תשומת לב, מצד כל המפלגות. ויש מה לעשות. זה הזמן למדיניות ברורה וחסרת פשרות שנועדה לשנות את המצב, שתכלול טיפול משמעותי עבור גברים אלימים וחינוך לשוויון מגדרי לילדים וילדות. רצח נשים ואלימות כלפי נשים במשפחה ובכלל הם לא גזירת גורל. זה קצה הקרחון של חברה שסובלנית לאלימות וליחסי כוח וחוסר שוויון בין גברים לנשים. וזה בדיוק מה שצריך לשנות כדי להציל את הנשים והילדות מהרצח הבא.
מיכל גרא מרגליות היא מנכ"לית שדולת הנשים בישראל
