קם עלינו לכלותנו

מי חשב שמכל הקטסטרופות, דווקא וירוס של דוב נמלים ועטלפים יאיים לעשות בנו שמות? 

אני לא יכול להימנע ממחשבה שווירוס הקורונה הוא הסיפור האמיתי. שאולי אנו מפספסים את גודל השעה במובן הלא טוב של השעה, ואת הסכנה האורבת. האנושות שהגיעה לחלל ופיתחה את הלחם הפרוס מאוימת בווירוס אחד קטנטן, טפיל מיקרוסקופי שמתארח בתא חי כדי להתרבות.

דסטין הופמן ורנה רוסו ב"התפרצות" (1995)

באפילוג של "מלחמה ושלום", טולסטוי מנתח את המלחמה ומציע תובנה מבריקה על נפש האדם בשעת סכנה. כשהסכנה מתקרבת, כותב הסופר הדגול, מופיעים שני קולות בלב אדם. האחד, דובר ומנתח בהיגיון את הסיטואציה, מורה לאדם להכיר ולהבין את טבע הסכנה וכיצד להימנע ממנה ולהתמודד אם תגיע. הקול השני, אף הוא הגיוני, מבקש להסיט את המחשבה מהסכנה. 

עיסוק מוקדם בסכנה מכאיב ומטריד, משום שאין ביכולתו של האדם להימנע מהסכנה וממהלך האירועים הגורלי, ולכן עדיף לא לעסוק בסכנה עד הגעתה ובינתיים לחשוב על דברים נעימים יותר. אדם בבדידותו, כותב טולסטוי, פונה בדרך כלל לקול הראשון - קול ההיגיון. כשהוא בחברה - הוא/הם פונים לקול השני.

ההדחקה לא תסייע, ואין טעם לזלזל. נכון, וירוס הקורונה הגיע בהפתעה מוחלטת; הרי איש לא העלה על הדעת שמכל הסכנות והקטסטרופות הצפויות להשמידנו, דווקא וירוס הצטננות של דוב נמלים ועטלפים יאיים לעשות בנו שמות. המציאות הפכה לעלילה של סרט מד"ב סוג ז' בערוץ סרטים בשעה אחת בלילה. הווירוס מאיים על האנושות, משמיד קשישים ואיראנים. תשטפו ידיים עם סבון, תשמרו על ההורים המבוגרים שלכם, אל תקלו ראש בקול ההגיוני שמדבר בכם. 

פוסט (מורטם) בחירות ראשון: תחושה חמוצה, למרות שביום ראשון בלילה הייתי חותם על 58 מנדטים לגוש הימין. חגגנו מהר מדי. נתניהו, במשחק חייו, הביא לימין ניצחון מוחץ בקרב הציבור היהודי. אבל המשחק השתנה מרגע שנכנסה המפלגה המשותפת האנטי־ציונית, ומרגע שצצה היוזמה לחוקק חוק פרסונלי נגד ראש הממשלה, ונגד ההכרעה הדמוקרטית של רוב העם היהודי בארץ ישראל. לא שהיוזמה הפתיעה אותי. השנאה והרצון להשפיל את מצביעי הימין עולים על כל דמיון. 

חבר, ברנש רציני ביותר, סימס לי השבוע: "אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לבקש ממך סליחה. כבר חודשים אתה חופר לי על זה שאם הימין יפסיד את הבחירות, השמאל יפטר אותנו, ידרוך עלינו ויכניס אותנו למחנות חינוך מחדש, בלי בג"ץ ובלי בצלם. בכל פעם שאמרת לי את זה, נפנפתי אותך בבוז ואמרתי לך שאתה פרנואיד. כששמעתי היום על הצעת החוק הזו, וראיתי את התגובות של כל החברים בתקשורת, הבנתי שצדקת. אין למחנה שלהם, ולדמוקרטיה המפוארת שלהם, שום עכבות ושום גבולות". 

לא הופתעתי כי אני צועק את הגרון כבר שלוש שנים. הקו ברור: האליטה מגויסת על כל אגפיה, התקשורת מהדהדת את הדלפות הפרקליטות שהמציאה עבור נתניהו תקדימים והתאמצה לעצום עיניים מול יריביו. הרי אלמלא עתירה לבג"ץ, כל סיפור הממד החמישי היה נקבר עמוק. הבחירות הוכיחו שרוב גדול בציבור היהודי איבד אמון במערכת אכיפת החוק.

הם ראו רדיפה אחר אדם ולא אחר האמת והצדק. אבל למרבה הצער, המחנה שהפסיד, השמאל־מרכז היהודי, אחינו, בשרנו, בני משפחתנו - אטומים למסר. לכאב. במקום להתעורר ולערוך חשבון נפש או סתם לשאול את עצמם איך זה יכול להיות שכל כך הרבה בוחרים חשים עוול, הם מאשימים את מי ששפך את ליבו בקלפי. 

פתאום, בתחילת מארס, התברר שהאליטה הישראלית, באמצעות מפלגת הפנסיות התקציביות, כבר פחות מודאגת מהקצנה דתית, לאומנות, הומופוביה, פוליגמיה ותמונות של רוצחי המונים בסלון. כשמדובר ברשימה המשותפת - הכל נסלח: תנועה אסלאמית, לאומנות ערבית וקומוניסטים התומכים באסד. 

את התיעוב והאימה השמאל שומר למכינת עלי. הדתה, הם צווחים על יהודים. אצל הערבים זה פרא אציל. מהתנשאות ופטרנליזם לא נפטרים כל כך מהר. לא מפתיע. מי שמלכתחילה הריע לסחיטת עדים וזיהום חקירה, מי שמוכן לעשות שימוש בחקיקה אנטי־דמוקרטית כדי לחסל יריב, מי שכל האידיאולוגיה שלו היא רק לא ביבי, ישתף פעולה עם יזבק, טיבי ועודה כדי לרמוס בחירה של מיליונים ולא, למשל, לנסות להקים ממשלת אחדות. 

בהחרמת נתניהו פוסל השמאל את בחירת מצביעי רה"מ. הם בעצם אומרים, לא מעניין אותנו מה שאתם חושבים, הערכים שלכם, סימני השאלה. אנחנו יודעים שאתם מטומטמים חסרי ערכים ולכן לא ננסה לייצר איתכם פיוס והבנה, אלא נדרוס אתכם ונשפיל אתכם (אבל נדבר על ממלכתיות ועל אחדות). 

השבוע הופיע בטוויטר ציוץ של ד"ר אבישי בן חיים: "זה גם רגע מרתק להיסטוריונים של עם ישראל: "האליטה הישראלית... במאבקה על ההגמוניה, מעמיקה הקרע בין יהודים לערבים ומגייסת את ערביי ישראל לסייע לה להדיח ולהכניס לכלא את המנהיג והסמל היהודי הכי נערץ ברבע הראשון של המאה ה־21 ולשלוט בתומכיו: רוב העם היהודי היושב בציון (*חשוב ממש להדגיש: טיעון "הרוב היהודי" חסר משמעות מבחינה דמוקרטית, ואסור לו שיהיה! אבל אי אפשר להיסטוריונים של עם ישראל להתעלם ממנו כשרוצים ללמוד את ההיסטוריה הפנים־יהודית ואת תולדות התנועה הציונית)". 

אני מסכים עם אבישי כמעט לחלוטין, למעט עניין הרוב היהודי. 

אין לי בעיה לדבר על רוב יהודי, כי זו מדינה יהודית, ביתו של העם היהודי. אני לא בן העם של היבא יזבק או אחמד טיבי, אני חלק מהעם היהודי וזהו המרכיב החשוב ביותר בזהותי. אזרחותו של האזרח הערבי כמובן שווה לשלי וכוחו בקלפי שווה לשלי - אבל המוטיבציה הלאומית שלנו שונה לחלוטין. לא בכדי חוק הלאום הוא נייר לקמוס לא רע: חברי המשותפת רואים בעצמם פלשתינים בעלי אזרחות ישראלית. האינטרסים מנוגדים.

לגיטימי מצד הח"כים הערבים לרצות שמדינת ישראל תפסיק להיות מדינה יהודית, אבל גם לגיטימי מצד הרוב היהודי למנוע זאת מהם. ובואו נודה על האמת: השמאל, ששנים מטיף על שתי מדינות לשני עמים ועל רוב יהודי, משחק עם הרשימה הערבית מתוך איזו מחשבה שיהיה פה דפוק וזרוק, ישתמשו בערבים כדי להיפטר מנתניהו אבל אחר כך יזרקו אותם בצד הדרך. 

אני עוקב 20 שנה אחר המסע של השמאל הפרוגרסיבי בישראל. סוף־סוף נמצא להם חמורו של משיח - פלטפורמה מושלמת, שלושה גנרלים שהתקשורת מנהלת. כחול לבן נוסעת בנתיב שהפרוגרסיביים באמריקה התוו. אם לא נעצור, זה ייגמר בשינוי חוק השבות. 

תשטפו ידיים עם סבון, תשמרו על הוריכם שלכם, אל תקלו ראש בקול ההגיוני שמדבר בכם.

לגיטימי מצד הח"כים הערבים לרצות שישראל תפסיק להיות מדינה יהודית, אבל גם לגיטימי מצד הרוב היהודי למנוע זאת

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו