מי שמשוחח עם אנשים שחיו תחת משטר קומוניסטי שומע שוב ושוב על התחושה החונקת שאפפה אותם, על חוסר האונים ועל חוסר הביטחון. אנשים חששו להביע את דעתם האמיתית. לא ידעת מי סוכן חשאי של השלטון ומי לא.
לעולם חששת מי מחבריך, ממכריך, משכניך, ואפילו מבני משפחתך, יהיה זה שיסגיר אותך לשלטונות. אסור היה לבטוח באיש. אי אפשר שלא להיזכר בפסוק מספר ירמיהו "אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ, וְעַל־כָּל־אָח אַל־תִּבְטָחוּ: כִּי כָל־אָח עָקוֹב יַעְקֹב, וְכָל־רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ" (ירמיהו ט', ג'). רק חוסר ביטחון מובנה זה גרם לתופעה המדהימה של מדינות שלמות שבהן רוב האזרחים שונאים את השלטון ומתנגדים לו, אך חוששים להביע את דעתם האמיתית.
האירופאים למדו מעברם, וכיום הכלל הוא כי אין להקליט אדם שלא בהסכמתו (שלא לדבר על הסרטתו). יש לאנשים זכות לפרטיות, זכות לדבר ללא מורא וחשש, זכות להשמיע לפעמים דברים מטופשים, ואפילו מטופשים להפליא. יש כמובן יוצאים מהכלל; מותר, למשל, להקליט איומים פליליים.
אך הכלל הוא ברור: אין לך זכות להקליט אותי ללא רשותי גם אם אתה משוחח איתי. מותר להקליט שיחה רק אם כל המשתתפים בה מסכימים לכך. זה הכלל בצרפת, בגרמניה ובמדינות אירופיות אחרות, וגם בחלק גדול ממדינות ארה"ב.
אלא שבישראל עדיין לא הופנמה אמת זו, והקלות הבלתי נסבלת של הקלטת/הסרטת אדם הפכה למציאות יומיומית, אנשים חוששים מהקלטה של שיחה פשוטה, והדבר משפיע לא רק על החיים הפרטיים, אלא כמובן גם על אופי האינטראקציות במקום העבודה, בתחום העסקי, ועוד.
החשש מהקלטת סתר מלווה כל אדם בכל יום ובכל שעה ולעולם לא נפסק. צריך כל הזמן להיות זהיר ולומר רק דברים בנאליים שלא יכולים להשתמע בשום מובן שלילי. בקיצור, צריך לחיות בפחד מתמיד. הוא הדין בתחום הציבורי. איש ציבור בישראל צריך להיזהר בכל מילה שהוא מוציא בלשונו בכל סביבה שהיא.
הוא אינו יכול להתרכז בעשייה משום שהוא עסוק בשמירה על פיו ולשונו. מספיק משפט אחד של חוסר טעם, וכבר האדם עומד תחת מתקפה, ובדרך כלל כשאדם מצוטט, לא מביאים את כלל הדברים, לא את האווירה והמקום שבהם נאמרו, אלא מתרכזים במשפט אחד בעייתי במנותק מההקשר.
החוק הישראלי המיושן קובע כי אם אתה אחד משומעי השיחה, זכותך להקליטה. החוק חוקק לפני כמעט 40 שנה, כשהאזנות סתר נעשו בדרך כלל על ידי ציוד מתוחכם שהופעל על ידי מומחים, והמגבלה הטכנולוגית כמעט לא אפשרה להקליט אדם בלי שיהיה מודע לכך. אך כיום אפשר להקליט כל שיחת טלפון וכל מפגש באמצעות מכשיר סלולרי פשוט. לא למציאות אורוולינית כזו של "אח גדול" התכוון החוק.
חובה לשנות את "חוק האזנת סתר" הישראלי ולקבוע במפורש כי אין להקליט או להסריט אנשים ללא הסכמתם המפורשת, ולא - נהפוך במהרה לאותה חברה מפוחדת ומוגת לב, שבה אנשים אינם מביעים את דעתם מפחד טעות שתהפוך ללינץ' ציבורי.
עו"ד רון סופר הוא חבר בלשכות עורכי הדין בישראל, בניו יורק ובפריז
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו