בני נוער לרוב מסוגרים יותר מילדים ונמנעים משיח עם ההורים, מה שעלול להקשות זיהוי רגעי משבר. על אף הקושי, עלינו כהורים ליצור שיח איתם. עם זאת, עלינו לשקף את תחושתו של המתבגר ולצמצם אמירות ביקורתיות שרק יסגרו את הנער/ה.
איך תזהו שהילד במשבר?
שימו לב להתנהגות חריגה ולא אופיינית: שעות החזרה מביה"ס, בילויים עם חברים או כל פעילות אחרת. בחנו את הלך הרוח שבו המתבגר נכנס הביתה - האם הוא מחייך? נבוך? כעוס? עצבני? טרוד? האם הוא נכנס בשקט לא אופייני או חומק מייד לחדרו וטורק את הדלת?
האם באופן חריג הוא נמנע ממפגשים עם חברים, מבטל הגעה לחוג או למפגש כיתתי? . האם הסלולר שקט מדי, לעומת השגרה שבה הוא בדרך כלל מבלה את זמנו בשיחות עם חברים או בהודעות ברשת? אם אתם חלק מהעוקבים שלו באינסטגרם, תוכלו לזהות אם יש שינוי בהתנהלות הרגילה שלו? האם הוא אוכל כרגיל? כל אחת מהסיטואציות הללו, המצביעות על שינוי בהתנהגות השגרתית שלו, עלולות להיות פתח למשבר שכדאי לבדוק מאין הוא נובע.
איך תבררו? אם הבחנתם בהתנהגות שונה אל תוותרו על ההזדמנות להיכנס אליו לחדר ולשאול אותו בעדינות מה עובר עליו. הדבר הנכון לעשות בשיח כזה הוא לשקף להם את תחושתם ולהימנע מ"לחנך".
איך תשוחחו? לפעמים השיח הכי חשוב הוא ההקשבה. שאלו אותו: קרה משהו שאתה רוצה לדבר עליו? אם הנער מתנגד, כבדו את רצונו ואמרו לו: דע שיש לך עם מי לחלוק את התחושות שלך ואנחנו כאן עבורך. התמהמהו מעט, הניחו יד או חבקו ותנו לו את המרחב שלו. לאחר שהקשבתם, שאלו אותו מה חשב לעשות, ואמרו לו שאתם מאמינים ביכולותיו. הוא יידע שתמיד יוכל לבקש את עזרתכם.
הכותבת היא מנחה פדגוגית ומנהלת הדרכה בחברה למתנ"סים הארצית
