כשהייתי ילד חלמתי להיות חלק מהטורניר היוקרתי בעולם, גראנד סלאם פריז. שנת 2018 זאת השנה הראשונה שנלחמתי בתחרות הזאת... אולם ענקי שמכיל 16,000 צופים ואוהדים מכל העולם, באווירה מחשמלת, סיימתי במקום החמישי בקרב צמוד על מדליית הארד נגד מארט הצרפתי.
בשנת 2019 אחרי יום תחרות חיובי והחמצה בחצי גמר מול אלוף העולם היפני אהרון וולף, לאחר שהובלתי בוואזרי הפסדתי את קרב הגמר וסיימתי עם מדליית הארד ותחושת החמצה ופספוס לגבי הגמר שכמעט היה שלי. בשנת 2020 השנה האולימפית והחשובה לי ביותר, הרגשתי שהפעם שום דבר לא יעצור אותי לא משנה איזה יריב אפגוש.
לאורך יום התחרות ניצחתי בין השאר את שאדי הקנדי המדורג 4 בדירוג האולימפי, את קורל ההולנדי מדליסט הארד מאליפות העולם האחרונה ובגמר את ליפרטליאני הגאורגי סגן אלוף האולימפי מריו, שהוא אחד הספורטאים המוערכים בעולם שעליו גדלתי בתור נער.
הרגשתי שההכנה שלי עם אורן סמדג׳ה וכל צוות המאמנים והמעטפת המקצועית הייתה מושלמת והכל התחבר. לאחד קרב גמר צמוד ועיקש בשלב ניקוד הזהב הצלחתי לגרום לגאורגי לעשות טעות ולנצל אותה לטובתי ובכך לנצח את הקרב.
כיף לסיים יום כל כך גדוש ומאתגר עם מדליית הזהב שחלמתי עליה הרבה בתור נער והשמעת התקווה באולם ה״ברסי״ היוקרתי בפריז. אבל אני לא לבד, רוצה להגיד תודה לאורן סמדג׳ה לצוות המאמנים לצוות המעטפת המקצועית ולאיגוד הג׳ודו וליו״ר משה פונטי, לעיתון ישראל היום ולשאר נותני החסות על התמיכה והאמונה האין סופית.
תודה לכל האוהדים הישראלים שהגיעו עד לפריז לצפות ולעודד אותי ואת הנבחרת עם הדגל והרבה מורל, לא מובן מאליו. המטרה הבאה מחנה אימונים ביפן המחנה המסכם לקראת אולימפיאדת טוקיו 2020.
שלכם,
פיטר פלצ׳יק.
