במשך זמן רב מדי אפשרה ישראל לגרמניה להתערב בענייניה הפנימיים. כספים רבים זרמו מקופת המדינה הגרמנית - באמצעות משרדי ממשלה, קרנות פוליטיות וגופים אחרים - לכיסיהם של ארגונים "אזרחיים" המזוהים באופן כמעט מוחלט עם מחנה פוליטי אחד בישראל: השמאל. זאת, במקביל למימון נדיב ביותר של גופים הקשורים לקמפיין הדה־לגיטימציה לישראל, בישראל ומחוצה לה.
רק בשנים האחרונות החלה המעורבות הגרמנית הבעייתית הזו לעלות על סדר היום הציבורי בישראל. הנושא עורר כותרות, כששר החוץ הגרמני לשעבר, זיגמר גבריאל, סירב לפגוש במהלך ביקור בארץ נציגי ארגונים מהימין, והעדיף להיפגש בהפגנתיות רק עם ארגונים שממשלת גרמניה מזדהה עם פעילותם, כ"שוברים שתיקה". באוקטובר אשתקד העלה רה"מ נתניהו בפסגתו עם הקנצלרית מרקל את סוגיית המימון הגרמני לגופים המקדמים דה־לגיטימציה לישראל, בכלל זה גופים בגרמניה. ה"חוצפה" הזו מייד עוררה קמפיין הסתה נגד ממשלת ישראל על "התערבותה" בענייניה הפנימיים של גרמניה. ללמדנו: לגרמניה מותר לקדם אג'נדת שמאל בישראל, ולישראל אסור למחות על מימון פעילויות שמאל נגדה על ידי גרמניה - בכלל זה תמיכה בחרם עליה ושלילת קיומה - מאחר שמדובר בעניין "פנים גרמני".
מנגד, כשהממסד הפוליטי הגרמני זקוק לגיבוי של מדיניות החרם שלו כלפי מפלגת הימין הלאומנית־פופוליסטית, "אלטרנטיבה לגרמניה" - המאיימת על הסדר הפוליטי הישן במדינה - נעלמת באחת הרגישות הגרמנית להתערבות ישראלית בענייניה הפנימיים. זו הופכת אף לרצויה ביותר. נציגיה הרשמיים של ישראל בגרמניה מגויסים ומתגייסים לקמפיין פוליטי־תקשורתי פומבי נגד מפלגה, שהיא כיום השלישית בגודלה בבונדסטאג, ובכמה מדינות מחוז הפכה לשנייה בגודלה. הם גם היו מעורבים בניסיון להבטיח את המשך החרם על "אלטרנטיבה" לנוכח ההישגים האלקטורליים המשמעותיים שהיא נחלה בבחירות המחוזיות האחרונות במזרח גרמניה לשעבר. במקרה אחד, דרמטי, של מדינת המחוז תורינגיה, שמטלטל כעת את כל המערכת הפוליטית הגרמנית - ההבטחות שהוענקו לנציגים הישראליים על אי שיתוף פעולה עם "אלטרנטיבה" קרסו לנוכח
המציאות החדשה בגרמניה. ובתורינגיה מיוצג הזרם הבעייתי ביותר של "אלטרנטיבה".
"אלטרנטיבה לגרמניה" היא תופעה מרתקת בפוליטיקה הגרמנית, תולדה של משבר היורו ומשבר הפליטים. להתייחס אליה כאל מפלגת ימין ניאו־נאצית תהיה טעות. יש בה זרמים בעייתיים ביותר, שמנסים "לתפוס טרמפ" על הצלחתה, כדי להחדיר לשיח הפוליטי הלגיטימי תפיסות עולם קיצוניות, גזעניות, אנטישמיות ורוויזיוניסטיות. אך כאלה ניתן למצוא, בצורה כזו או אחרת, במינון כזה או אחר, גם בשאר המפלגות הגרמניות.
הסרת החרם על "אלטרנטיבה" בתורינגיה לא מצביעה על כך שהרייך הרביעי בפתח, אלא על בנייה מחדש של מחנה הימין בגרמניה. ובתהליך זה, על ישראל להימנע מכל מעורבות. במשך שנים סיפרו לנו הגרמנים שהם בנו דמוקרטיה חזקה ומופתית. אם זה המקרה, הם יידעו להכיל את "אלטרנטיבה" ולהתמודד עם הזרמים הבעייתיים שבה. אם אין זה המקרה, לא התערבות ישראלית תציל את גרמניה. והחשוב מכל: התערבות שלנו בענייניהם של הגרמנים מצדיקה את התערבותם בעניינינו, וזו כזו פסולות.
ישראל היתה צריכה למצוא צינורות קשר ל"אלטרנטיבה", מפלגה שמאמציה לקדם בבונדסטאג כמה יוזמות פרו־ישראליות הביאו את המפלגות הממסדיות לעשות סוף־סוף משהו בעניין ה־BDS או חיזבאללה. אגב, הימין הניאו־נאצי בגרמניה תוקף את "אלטרנטיבה" על היותה מפלגה פרו־ישראלית. לתת לציבור בוחרים ונבחרים גדול במדינה חשובה כגרמניה את התחושה שמתייחסים אליו כאל "נאצים", רק בגלל חוסר הבנה של המציאות הגרמנית, זו טעות לטווח ארוך. צריך לבחון כל אחד ואחת לפי מעשיהם ודבריהם.
רשימת קריטריונים ברורה צריכה להיות התנאי להידברות בין ישראל למפלגות הימין החדש באירופה. ישראל היא מדינה ריבונית עם אינטרסים משלה, וכדי לשמור על האינטרסים הללו מפני התערבות חיצונית, היא צריכה להימנע מהתערבות כזו בעצמה. כשם שנציגי ישראל נזהרו מלתקוף את ג׳רמי קורבין, עליהם להימנע מלתקוף את "אלטרנטיבה" ולהימנע מלפעול פומבית נגדה.
