"בני בגין לא יצביע ליכוד", הכריז אחד מסרטוני כחול לבן בטוויטר. בני בגין אולי לא, אבל קרוב לוודאי שמנחם בגין דווקא כן היה מקדם בברכה את הישגיו המדיניים של ראש הממשלה נתניהו, ומצביע ליכוד. בגין האב היה מתלמידיו של זאב ז'בוטינסקי שהגה את מדיניות "קיר הברזל", שאומצה גם על ידי ראש הממשלה הראשון ומנהיג מפא"י דוד בן־גוריון.
מתווה הנשיא טראמפ הפך את הפרדיגמה שהיתה מקובלת עד כה במשא ומתן לסיום הסכסוך, ומעתה ההכרה בזכותנו על הארץ וזכותנו לביטחון חסר פשרות הן תנאי הכרחי לפני כל הסכם. במובנים רבים, העקרונות שמנחיל מתווה טראמפ מחזירים לדיון בסכסוך עם הערבים, שבינתיים הפכו לפלשתינים, את עקרונות "קיר הברזל".
ז'בוטינסקי חזה את הסרבנות העקבית של הפלשתינים לכל רעיון של ריבונות יהודית בגבולות ארץ ישראל. הוא לא היה צריך את ארגוני השלום כדי להכיר ברגשותיהם הלאומיים של הערבים. הכרתו היתה ברורה: "כל עם שהוא מיושבי הארץ (ביטוי שהבחין מ״בעלי הארץ״ ג"ב)... רואה בארצו את ביתו הלאומי, ושם הוא רוצה להיות בעל בית מוחלט... הוא לא ייתן רשות מרצונו הטוב לנהל את משק הבית, לא רק לבעלי בית חדשים אלא גם לשותפים חדשים".
ואולם ז'בוטינסקי גם ידע שההתנגשות בין העמדה הערבית לציונות היא בלתי נמנעת. הציונות לא תוכל להציע "שום פיצוי בעד ארץ ישראל" ותתקיים רק "בחסותו של כוח מגן...'קיר ברזל', שלא יהיה בכוחה של האוכלוסייה המקומית להבקיע". את "קיר הברזל" ראוי שנבין כעיקרון החותר להסכם. במאמר "על קיר הברזל" (1923) הוא מתאר את הנסיבות שבהן הערבים "יתחילו לשאת ולתת איתנו בכנות בשאלות מעשיות, כגון מתן ערובות נגד דחיקת רגליהם מן הארץ, או בעניין שוויון זכויות, או בדבר ישות לאומית עצמית".
ז'בוטינסקי קיווה "שנוכל לתת להם ערובות כאלה... ושני העמים יוכלו לחיות זה בצד זה בשלום". אולם חזונו, התובע שוויון לכל אדם ולאום, מעולם לא הובחן מתביעת היהדות "את ארץ ישראל לעצמה". ז'בוטינסקי הבין שהסכמת הערבים תושג כתוצאה מהכרעה בלבד. הכרעה שאמורה להיות מתורגמת למפנה תודעתי כן, שבו הם "ישלימו עם הגורל, וישתדלו אף להבין את הצדק ההיסטורי של גורל זה".
כמו בתוכנית המאה, "קיר הברזל" לא נועד לייצר משא ומתן בין אויבים. הוא נועד לייצר משא ומתן עם אויב שהחליט להפסיק להיות אויב, משום שהפנים את זכות העם היהודי על מולדתו. מתווה טראמפ וגם ז'בוטינסקי מסכימים שההתעלמות מהכרחיותו של מפנה תודעתי פלשתיני, שיכלול סוף לעוינות, להסתה ולטרור, כתנאי לכל הסכם, אינה מוסרית, ומבטיחה מראש כישלון הרה אסון - ולא משנה כמה גנרלים יתמכו בזה.
התנהגות פוליטית המסתכנת בהשלכות הרסניות הזכירה לז'בוטינסקי "מקרה טיפוסי שבו חשבו פובליציסטים ופוליטיקאים יהודים... כי חובתם לתמוך בכל דרך אפשרית בשאיפותיו של אחד העמים המשועבדים ברוסיה הצארית", ש"בה בעת שהשתדל להשיג אוטונומיה, הכריז בגלוי שיש בדעתו להשתמש בה כדי לדכא את היהודים ביתר שאת". מבחינת ז'בוטינסקי, לא היה ספק ש"אין זה מוסר אלא שחיתות". מתווה טראמפ, כמו "קיר הברזל", לא יאפשר לישות עוינת ותומכת טרור לממש שאיפות לאומיות. להפך, הוא דורש יחסי שכנות נורמליים כפי שמקובל במשפחת העמים.
השלטון העצמי הפלשתיני שנכלל בתוכנית טראמפ ומכונה "מדינה פלשתינית", אינו דומה כלל לחזון המדינה השנייה בפרדיגמות הישנות. מדובר באוטונומיה מפורזת, סוג של "ישות לאומית עצמית", המקבלת את הריבונות היהודית בארץ ישראל ומתחייבת להוכיח שפניה לשלום. רעיון דומה לזה נידון בהסכם השלום שחתם מנחם בגין עם מצרים, והוא האפשרות היחידה שז'בוטינסקי היה מוכן לדון בה, לכשיוכשרו תנאי "קיר הברזל".
זה הפך אמנם לספורט שכיח לקנטר את הליכוד בכך שמנחם בגין או ז'בוטינסקי לא היו מצטרפים לליכוד, אך סביר הרבה יותר שבן־גוריון לא היה מוצא את מקומו במפלגות השמאל-מרכז 2020.
ד"ר גבריאלה (אלגרבלי) ברזין היא מומחית לפילוסופיה ערבית ויהודית וחברת הנהלה במכון ז׳בוטינסקי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו