ההקלטות שחשף נתנאל דרשן בגלי צה"ל, שבהן נשמע המשנה לנשיאת העליון והיו"ר הקודם של ועדת הבחירות, השופט חנן מלצר, מחמיא בחום לעו"ד שחר בן מאיר ומגלה שלמעשה, ובאופן מודע, "הזמין" ממנו עתירות, צריכות להטריד.
מי שמכיר את הנהוג בבית המשפט העליון, לא הופתע. יש עותרים ציבוריים שיזכו לפסיקת הוצאות במקרה שעתירתם תתקבל, ולעיתים גם כשעתירתם תידחה. גם "הזמנת עתירות" היא פרקטיקה נפוצה. רק לאחרונה, בעתירה שהוגשה נגד הטלת תפקיד הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו, עתירה נטולת כל ביסוס משפטי, נחתם פסק הדין במילים "לכל זמן ועת לכל חפץ". העותרים, שהגישו עתירה שגם לדעת השופטים היתה מוקדמת ותיאורטית, לא חויבו בהוצאות, והרמז ברור. השופטים הזמינו במפורש את העתירה הבאה, כדי שיוכלו להתערב בתוצאות הבחירות.
אין זה סוד גם שעו"ד בן מאיר הוא אחד המשפטנים הפעילים, ושהסימביוזה בינו לבין האקטיביזם השיפוטי של בג"ץ מפותחת ביותר. מדובר בעותר סדרתי, שיזם בעצמו הליכים רבים מספור. מרבית העתירות נדחות או נמחקות על הסף, ואם ביהמ"ש היה מטיל עליו ועל דומיו לשלם את ההוצאות הריאליות של העתירות, הסכומים היו מצטברים למיליוני שקלים בשנה. מדינת ישראל מסבסדת את תחביבו היקר של עו"ד בן מאיר, בעידודם הפעיל של שופטי העליון, שמעוניינים לייצר חקיקה שיפוטית בנושאים שונים.
דו השיח הפומבי בין עו"ד שחר בן מאיר לבין השופט מלצר רק חשף לציבור את המציאות העגומה הזו. מובן שקשר פומבי שכזה בין שופט מכהן לבין עורך דין המופיע בפניו תדיר, מעורר שאלות מתחום האתיקה. כיצד ירגיש עורך דין שנאלץ להופיע מול בן מאיר בפני השופט מלצר, ביודעו שהשניים שותפים נאמנים לדרך, ושיש ביניהם יחסי תן וקח מפותחים?
התנועה למשילות ולדמוקרטיה הגישה תלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים, כדי שההתנהלות שנחשפה תיבדק על ידו, אולם התגובה הראשונית שהעבירו השופט מלצר עצמו והנהלת בתי המשפט מעידה כי הם אינם רואים כל בעיה בהתנהלות שכזו. זהו מסר מדאיג ביותר, הפוגע באמון הציבור במערכת המשפט כולה.
אולם הבעיות האתיות, עם כל הכבוד, הן הסיפור השולי. במאמרו "מהות האקטיביזם השיפוטי", הבהיר נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס, אהרן ברק, שחקיקה שיפוטית היא לגיטימית שכן "היא באה תמיד כתוצר לוואי של הכרעה בסכסוך, ולא כפעילות העומדת על רגליה היא". השקר שכל תומכי האקטיביזם השיפוטי מספרים שנים רבות לציבור הוא שביהמ"ש "נאנס" לייצר נורמות ולשנות את המצב המשפטי במדינת ישראל, בשל העתירות שמובאות בפניו.
זהו שקר בוטה, שכן ביהמ"ש העליון של מדינת ישראל, בהנהגתם של שמגר וברק, פרץ את כל מגבלות זכות העמידה והשפיטות, ואפשר לכל עותר להעלות בפניו כל נושא שבעולם. איש לא "הכריח" את בית המשפט לפעול כך, מלבד רצונם האימפריאליסטי של שופטיו להביע עמדה בכל נושא ולכפות את ערכיהם.
אולם התדמית הציבורית היתה, כפי שכתב ברק, שבית המשפט העליון הוא שחקן פאסיבי, המגיב לאתגרים המושלכים בפניו. "באין סכסוך, גם בית המשפט העליון אינו יכול לפעול", כתב ברק באותו מאמר. נראה שבספר ההדרכה של השופט מלצר כתוב שבאין סכסוך, יש להזמין את עו"ד בן מאיר ולייצר לביהמ"ש את המסלול הישיר לנטרול הכנסת ולחקיקה שיפוטית אקטיביסטית.
למה לנו, כאזרחים, לגשת לקלפי ולבחור חברי כנסת, בזמן שההסדרים החקיקתיים במדינת ישראל נקבעים בכלל בלחיצת יד סודית בין עו"ד בן מאיר לשופט מלצר?
הוגי רעיון הפרדת הרשויות הבהירו שלא תהיה חירות אם הסמכות השיפוטית לא תופרד מן החקיקה. הזמנת עתירות על ידי ביהמ"ש, וקביעת נורמות על בסיס אותן עתירות מוזמנות, הן איום חמור על הפרדת הרשויות ועל הדמוקרטיה הישראלית. את הפרקטיקה הזו חייבים לעצור.
עו"ד שמחה רוטמן הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות, ומחבר הספר "מפלגת בג"ץ - כיצד כבשו המשפטנים את השלטון בישראל" למה לנו, כאזרחים, לגשת לקלפי ולבחור חברי כנסת, בזמן שההסדרים החקיקתיים במדינת ישראל נקבעים בכלל בלחיצת יד סודית בין עותר סדרתי לשופט עליון?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו