האם היעד של 61 למפלגות המחנה הלאומי הוא ריאלי? זו שאלה שצריך לשאול הפוך: האם ראשי המחנה הלאומי יהיו מסוגלים להתעלות מעל הנטייה להיתלות בליברמן כתירוץ היחיד, וללמוד מהמחדלים שלהם בסיבוב הקודם? שלוש מגרעות אפיינו את מועד ב': ריכוזיות היתר של ראש הממשלה וניהול תעמולה כמעט בלעדית סביב המותג "נתניהו", רפיון הידיים, ולעיתים גם עצלות השרים והח"כים של הימין עד כדי רשלנות, והפקרת השטח. בסיבוב הנוכחי המחנה הלאומי חייב לייצר איזונים וחיבורים, ובעיקר לגשת לבחירות כגוש אחד; גוש ה־61 - שניצחון שלו עשוי לצרף אליו נוספים.
כצעד ראשון יש להשתמש נכון בתבונה בדימוי של נתניהו כמנהיג לאומי. ברור שצריך להקרין בהילוך איטי את כל השערים שהבקיעה ישראל על המגרש המדיני בהנהגתו, ולהדגיש את העובדה שבעשור של קריסת כלכלות וכאוס גלובלי ישראל שמרה על יציבות ועל שגשוג. אבל את המנהיגות של נתניהו יש להדגיש אל מול הקטנוניות הקנטרנית של כתבי האישום. המסר צריך לעסוק בחוסר הפרופרוציות: ההצלחה המוכחת מול הטהרנות המוסרנית, ההישגים מול הרדיפה המערכתית, התמיכה העממית הדמוקרטית מול המאמץ הפקידותי להגביל את רצון העם.
אבל אסור שהקמפיין יקום וייפול על נתניהו, להפך. כצעד שני יש להדגיש את הביצועיזם של ממשלות הימין בהנהגת הליכוד בעשור האחרון. מהפכת החיבור לפריפריה בכבישים ובמחלפים; רגישות חברתית לצד פריחה כלכלית; ירידה באבטלה לצד "מחיר למשתכן" ו"שמיים פתוחים"; צמצום הפערים בתרבות בין מרכז לפריפריה; פרויקט השקעות היסטורי במגזר הערבי; עצמאות אנרגטית והובלת מיזם הגז מגילוי המאגרים ועד הזרמה ויצוא למצרים. בסבב הקודם שררה תחושה כוזבת שאין צורך לחזור על המובן מאליו. הפעם יש להדגיש את ההצלחות, בעיקר מול ההתנגדות ליוזמות האלה בשמאל והמאמצים הבלתי פוסקים של מפלגות האופוזיציה לסכלן. בייחוד יש להדגיש את הביצועיזם המוכח של ממשלות הימין מול הכישלונות הניהוליים של צמרת כחול לבן.
הצעד השלישי המתחייב הוא חזרה לקמפיין השטח. אסור להפקיר את השטח פעם נוספת; צריך לקיים עשרות סיורים ומפגשים של נתניהו בכל הארץ, ומאות כינוסים של חברי הכנסת והשרים הבכירים של הימין - מכלל מפלגות הגוש. אי אפשר לבסס קמפיין על סרטונים ויראליים ברשתות החברתיות; המחנה הלאומי, על כל מפלגותיו, צריך "לחרוך" את השטח על בסיס יומיומי, ואתגר העל צריך להיות העלאת שיעורי ההצבעה במעוזי הימין לשיעורים שהביאו את הניצחונות ב־2015 ובאפריל 2019.
וצעד רביעי, ולא פחות חשוב: צריך לפעול כגוש וליצור סדר יום משותף לכל מרכיבי המחנה הלאומי. לא רק שצריך להתחייב מראש ללכת יחד - מה שלא רק ימעיט את הצורך בקמפיין הפחדה, געוואלד, ירי בנגמ"ש וכל היתר, אלא ייצר מחויבות הדדית של כל רכיבי הגוש להצלחה משותפת. זה יהיה הדבק של כל מפלגות המחנה הלאומי, וזה בלי ספק ינטרל את היכולת של היריבים בגוש המרכז־שמאל לסכסך או לנסות להעביר צד את החוליות החלשות. הם ניסו לערער את גוש ה־55, ויקבלו גוש 61.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו