לקראת סגירת הרשימות נכונו לנו, כמו תמיד, דרמות קטנות. בידוע הוא שפוליטיקה היא משכן מובהק ליצר התמנות, או ברוח צוואת רבי עקיבא לבנו: "אל תגור בעיר שראשיה תלמידי חכמים". כדי לנהל מדינה, מפלגה ועיר, נדרשים כישורים שאין לצדיקים ולתלמידי חכמים.
קשה היה שלא להתרגש כשניצן הורוביץ ועמיר פרץ נכנסו יחדו לאולם, לקול צלילי שיר כניסה לחופה. לי זה נשמע כתרועת אשכבה למפא"י ההיסטורית שייסודה באקטיביזם ציוני שהקים מדינה, וסופה בחיבור עם מי שמטיף להקמת מדינת פלשתינית.
ספק אם אזרחים רבים יצטערו מדחיקת סתיו שפיר, שבריחוף קליל עברה ממפלגה למפלגה עד שאיבדה את ביתה. מרצ, שחרתה על דגלה שוויון בין יהודים לערבים, ויתרה מבלי למצמץ על ח"כ לשעבר עיסאווי פריג', שנבעט החוצה ברגל גסה, עשה את שלו ויכול ללכת.
בוגי יעלון הדיח מרשימת כחול לבן את ח"כ גדי יברקן מכיוון שניהל משא ומתן על הצטרפות לליכוד, ובכך הוכיח שהוא פגום ערכית. יעלון רק שכח שהוא עצמו חייב את הקריירה הפוליטית שלו לליכוד, ובפגימה ערכית עבר לכחול לבן כדי לשמש טייס משנה בקוקפיט המרובע. המדרש אומר שיש פוליטיקאים שנולדו מהזוגיות בתיבת נח בין הצביעות לחנופה.
בימין כמו תמיד בימין, מדברים גבוהה גבוהה על אידיאולוגיה, תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל, עד לרגע האחרון מורטים את עצבי הציבור שכל כך רוצה איחוד. למזלה של הציונות הדתית ולטובת הערכים שהיא מאמינה בהם, טוב עשו הימין החדש והבית היהודי שהתאחדו.
היתה סכנה ממשית ששתי המפלגות או אחת מהן לא יעברו את אחוז החסימה. אפשר להבין את הכעס של עוצמה יהודית, הם חשים מרומים. אולם יש רגעים בחיים הפוליטיים שבהם צריך להעביר על המידות. ארץ ישראל חשובה מכל תפקיד כזה או אחר. מותר לצפות שמתוך אחריות היסטורית עוצמה יהודית לא תתמודד על מנת שקולות רבים לא יילכו לאיבוד. יש דרכים רבות להשפיע ולשכנע גם מחוץ לכנסת.
אביגדור ליברמן, האחראי הבלעדי למערכות הבחירות המיותרות, מבטיח שלא תהיה מערכת בחירות רביעית. הוא צודק. הפעם תהיה הכרעה, וזו תלויה במספר המנדטים שתקבל ישראל ביתנו. ככל שיהיו מועטים - כך הסיכוי לבחירות נוספות יקטן.
אין ספק כי בתחרות הכוכב הנולד של קדם מערכת הבחירות זכה ח"כ אחמד טיבי. הוא הסביר בנחישות ובנחרצות ללוחם השייטת הנועז יועז הנדל כי הוא לא ייתן יד להצגת כחול לבן כמפלגה בעלת ניחוח ימני, שמדברת גבוהה־גבוהה על סיפוח חלקים מיהודה ושומרון ובקעת הירדן, ובו בזמן בונה על קולות הרשימה המשותפת.
אמש הסתיימה ההצגה והחלה למעשה מערכת הבחירות האמיתית, מהחשובות שהיו במדינה. הסוגיות העומדות להכרעה מהותיות ביותר: ביטחוניות, לאומיות, כלכליות ומדיניות. חוששני שגם במערכה הזו כחול לבן, בהיעדר דרך וכיוון, ללא נווטן וללא מצפן, תחזור על המנטרה "רק לא ביבי", בתקווה שמערכת אכיפת החוק תחליף את רצון האזרחים בקלפי.
להם עצמם אין שום סיכוי לנצח בבחירות מבלי מערכת אכיפת החוק. הדמוקרטיה היא זכותם של אזרחים לבחור במצעד האיוולת.
את מחיר הבחירה באיוולת תשלם האומה כולה. יש רק לקוות שהתבונה תגבר על השנאה שגורמת לאזרחים להעניש את עצמם בבחירת הנהגה חסרת ניסיון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו