לפני שהדמוקרטיה נופלת לתהום

פסטיבל הבחירות שנמשך כבר שנה הרס את הערך החשוב ביותר של הדמוקרטיה – אמון הציבור ברשות המחוקקת. והמחזה האבסורדי של הקמת "ועדת החסינות" בכנסת ממחיש לנו עד כמה. הרי לקרקס הזה, כפי שהגדיר אותו יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, אין קשר לא לשלטון החוק ולא למהות העבודה של הכנסת. זו, כידוע, מורכבת משתי משימות עיקריות: פעילות החקיקה, ופיקוח על הממשלה ומשרדיה.

נזכיר איך הדבר נעשה בימים כתיקונם. בכנסת מתפקדות 12 ועדות, אשר מוקמות לאחר הרכבת הקואליציה, ומשקפות את יחס הכוחות בינה לבין האופוזיציה. הוועדה שמקימה אותן היא הוועדה המסדרת, שהיו"ר שלה מגיע מהסיעה שמרכיבה את הקואליציה. האחרון בתפקיד הזה, שבו הוא גם נכשל, היה בני גנץ. לכן באופן טכני בלבד יו"ר הועדה המסדרת נשאר ח"כ ניסנקורן מכחול-לבן. וכאן מתחילה הבעיה.

בכנסת המעבר והפגרות שבין הבחירות אין אף ועדה קבועה מתוך ה-12. בפועל מכנסים את ועדת הכספים ואת חוץ ובטחון הזמניות, לכבות שרפות במצב הביטחוני-פוליטי, ובתחום התקציבים – שכה חסרים למשרדי הממשלה בהיעדר תקציב המדינה. התקציב, כזכור, לא אושר אחרי הבחירות הראשונות באפריל 2019, ונדחה למרץ-אפריל 2020. ואיך המעצמה האזורית, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון אמורה לתפקד בלי תקציב? זה לא ממש מעניין את נבחרינו. לכנס ועדה זמנית לענייני החינוך, הבריאות והרווחה, רחמנא ליצלן, זה לא משתלם תדמיתית. לכן כל ניסיון ליזום כינוס חירום של אחת מהוועדות הזמניות עובר בדם, ביזע ובדמעות – אלא אם כן מדובר בסוגיית החסינות, ואז הח"כים הופכים עולמות כדי לכנס ועדה.

אבל יותר ויותר אזרחים חשים על בשרם את מחיר הנרפות הפרלמנטרית, בפרט כשמנגד בולטת השקיקה וההתלהבות של ח"כים מהאופוזיציה לקיים פעילות פרלמנטרית בכל מחיר – אבל רק כזו שקשורה בהפלת נתניהו. וכל מי שנפגע מחוסר התפקוד הסדיר של הכנסת מצטרף לשאר נפגעי ההפרה היסודית של "החוזה הדמוקרטי" בין הציבור לנבחריו. אותו חוזה רעיוני שנמצא בבסיס השיטה הפרלמנטרית – שבה הציבור שולח את נבחריו לבית המחוקקים ומשם לממשלה לדאוג לצרכיו, לרווחתו לביטחונו ולכבודו. הפארסה המתמשכת של הבחירות האינסופיות לא השאירה מהחוזה הזה שום זכר.

זה צלצול השכמה לכל מי שהדמוקרטיה האמתית יקרה לו, משום שפעילות פרלמנטרית תקינה וסדירה היא קו ההגנה חשוב מפני עריצות הביורוקרטיה והפקידים, שלמעשה מנהלים את ההצגה בזמן שהפוליטיקאים מתקוטטים. אם נדע לרסן את ההפקרות הזו – ונבחרנו יילכו לכנסת לעבוד ולשרת את הציבור והמדינה, ולא ינצלו את הכלים הפרלמנטריים רק לקידום העתיד הפוליטי שלהם – נציל את הדמוקרטיה, ונעצור בחריקת הבלמים ממש מעל התהום.

אחרת, ניפול לתוכה לשנים ארוכות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו