המשימה העיקרית של המחנה הלאומי במועד ג' היא להגיע לרוב של 61 ללא ליברמן. היא נראית על פניה כבלתי אפשרית על רקע התחושה שמה שהיה הוא שיהיה ושתוצאות הבחירות הבאות, על פי הסקרים כרגע, יהיו דומות לקודמות.
כדי להבהיר את מה שאפשר לעשות כדי לעמוד במשימה, ניזכר באירועי בחירות 2015. עד לימים האחרונים, סמוך מאוד לבחירות, הראו כל הסקרים שהמחנה הציוני מוביל על פני הליכוד בכמה מנדטים. הסקרים לא טעו בהכרח. הם לא יכלו לצפות את המהלך שיתרחש ביום הבחירות, יציאת המוני מצביעים לקלפיות, שהביא לשינוי דרמטי בשיעורי ההשתתפות.
בבחירות 2015 עלו שיעורי ההצבעה הכלליים ב־4.6 אחוזים בהשוואה לבחירות 2013. אולם העלייה הכללית הזאת לא התרחשה באופן דומה בקרב אוכלוסיות שונות של בוחרים. מבדיקה מדוקדקת של הקלפיות עולה כי במעוזי ליכוד מובהקים ניכרה עלייה של 5.75 אחוזים, מעט יותר מאחוז מהעלייה הכללית. לעומת זאת, בקלפיות מובהקות של תומכי המרכז־שמאל עלו שיעורי ההצבעה ב־1.4 אחוזים בלבד, עלייה נמוכה בכ־3 אחוזים מהעלייה הכללית.
המחקרים מצביעים כמעט תמיד על כך שבפריפריה, במקומות שבהם הליכוד מוביל בעקביות, שיעורי ההצבעה נמוכים יותר מאשר במרכז, במיוחד בריכוזי התמיכה במרכז־שמאל. אולם בחירות 2015 הוכיחו שבנסיבות ובתנאים מסוימים שיעורי ההשתתפות עשויים להיות דומים: בריכוזי התמיכה של המרכז־שמאל היו שיעורי ההשתתפות גבוהים ב־2 אחוזים בקירוב מבריכוזי התמיכה של הליכוד (כ־74 לעומת 72 אחוזים).
על הליכוד לשלוח צו חירום, צו 80 אחוזים, לבוחריו הפוטנציאליים. גם אם מדובר ברף גבוה שיהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי להגיע אליו, לכל הפחות יש לשאוף אליו ולהתקרב אליו כמה שיותר. לא מן הנמנע שכדאי לעשות שימוש בנתוני ההצבעה של 2015 ולהזכיר אותם לבוחרים שהתגייסותם הביאה לליכוד ניצחון ברור וחד־משמעי, שהפך לחלוטין את כל תוצאות הסקרים.
צו 80 האחוזים צריך להישלח גם לבוחרים שמימין לליכוד, במיוחד לציונים הדתיים. בריכוזי הציונות הדתית ניכרו מאז ומתמיד שיעורי השתתפות גבוהים שעמדו על יותר מ־80 אחוזים. לדוגמה, בקלפיות ציוניות דתיות היו שיעורי ההשתתפות באפריל יותר מ־81 אחוזים. לעומת זאת, בספטמבר ניכרה באותן קלפיות ירידה של קרוב ל־3 אחוזים.
אבל גם הגדלת שיעורי ההשתתפות לא תספיק אם הימין ימשיך לאבד קולות רבים למפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה. בימים אלה נשמעים יותר ויותר קולות התומכים ברשימה ציונית דתית מאוחדת דוגמת ימינה. אולם רשימה אחת מימין לליכוד עלולה להתברר כטעות. ימינה, כידוע, איבדה קולות הן מהאגף החרדי־לאומי שלא אהב את החיבור המחודש לימין החדש, והן מהאגף הליברלי, שלא אהב את הרשימה עם הגוון החרדי־לאומי מדי לטעמו.
מימין לליכוד יש להתמודד בשתי רשימות: האחת, רשימה ציונית דתית שתכלול את עוצמה יהודית שתמצה את מרב הקולות של המחנה המעוניין במפלגה מגזרית; האחרת, רשימת הימין החדש שתפקידה, כמפלגה מעורבת לחילונים, למסורתיים ולדתיים, למשוך את קולות הימין שאינם מעוניינים בליכוד, אך לא ייתנו קולם לרשימה דתית מובהקת, בייחוד כזו הכוללת את עוצמה יהודית.
הליכוד יתרום בכך שיימנע מקמפיין המפלגה הגדולה, שתכליתו להעביר קולות ממפלגות גוש הימין לליכוד. מערכות הבחירות האחרונות, ובעיקר הניסיונות הכושלים להקים ממשלה, הוכיחו שהדבר היחיד שקובע הוא גודל הגוש ומספר הממליצים. נתניהו עצמו הבהיר זאת במאמציו לשמור על בלוק ה־55. הגדלת הליכוד על חשבון מפלגות הגוש עלולה להתברר כמהלך שיפגע בגודל הגוש.
זכרו אפוא את בחירות 2015, שבהן שיעורי ההשתתפות הפכו את תוצאות הסקרים, ושבסופן, גם ללא ליברמן, השיג המחנה הלאומי את הרוב.
פרופ' אשר כהן הוא ראש ביה"ס לתקשורת באונ' בר־אילן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו