פרקליט המדינה שי ניצן מסיים היום את תפקידו בשירות המדינה. שר המשפטים אמיר אוחנה אמור, על פי חוק, למנות לתקופה של שלושה חודשים ממלא מקום, מקרב עובדי המדינה.
לממלא המקום שייבחר צפויה עבודה רבה בשיקום אמון הציבור בפרקליטות. בבליץ הראיונות והנאומים לרגל פרישתו, חזר ניצן וטען שהירידה באמון הציבור נובעת מהמתקפות של הבכירים הנחקרים, ובראשם רה"מ נתניהו. זוהי טענה מטעה. גם הטענה כאילו הימין איבד את האמון בשל החשד להטיה פוליטית מצד הפרקליטות בתיקי נתניהו, רחוקה מהאמת. האמת הפשוטה היא שאמון הציבור בפרקליטות יורד והולך זה שנים רבות.
בראיון שהעניק ניצן ל"ישראל היום" בסוף השבוע הוא נשאל על מוכנות הפרקליטות להתמודד עם ביקורת, ואף עומת עם טענותיה של נציבת הביקורת על הפרקליטות, נשיאת ביהמ"ש המחוזי בדימוס השופטת הילה גרסטל, שלפיהן יש לו קושי "עם העניין הזה של דיון ושל אמירת אמת".
התגובה הלקונית של ניצן העידה על כך שגם לביקורת עניינית ומנומקת הוא מגיב באותה התעלמות תקיפה ומתנשאת. צופי "אולפן שישי" אף זכו לשמוע משי ניצן איום מרומז כלפי גרסטל. לדבריו, הוא נמנע מלומר את דעתו על גרסטל עד היום "כי אני מכבד את המערכת. אולי בעתיד, כשאני אהיה אדם פרטי, אני אשקול אם לומר".
האמת היא שתיקי נתניהו, וההבטחה הגלומה בהם עבור השמאל, שאינו מצליח לנצח את נתניהו בהתמודדות על ליבם של הבוחרים, דווקא שימשו שכפ"ץ זמני עבור הפרקליטות. מבקרים קולניים של פגמי הפרקליטות והתנהלותה בעבר, נותנים לה כיום גיבוי מסיבות פוליטיות. אין פלא שאותם אנשים שתוקפים בחרון קדוש את נתניהו ואנשיו על חוסר הממלכתיות שבביקורת על הפרקליטות ועל שי ניצן, הם אלה שטוענים כי היועץ המשפטי לממשלה טייח את תיק 3000, ורומזים שנתניהו מעורב בפרשת השחיתות הביטחונית, תוך הבעת חוסר אמון בולט בפרקליטות ובשיקוליה.
פרקליט המדינה החדש יטעה אם ימשיך בדרכו של ניצן. בניגוד לתזה של ניצן, העובדה שתוקפים את הפרקליטות הן מימין והן משמאל, אינה מעידה על כך שהפרקליטות פועלת באופן ענייני ונטול פניות, אלא דווקא על כך שהכוחנות, האטימות והיהירות של המערכת הצליחו לאחד את כל המחנות הפוליטיים בישראל ולהביא אותם למסקנה שמערכת המשפט בישראל חולה.
פרקליט המדינה החדש צריך לדחוף לחיזוק גוף הביקורת בראשות השופט דוד רוזן, ולפרסם כיצד טופלו התלונות שנמצאו מוצדקות. עליו לאמץ מדיניות של אפס סובלנות כלפי מסירת מידע שגוי או שקרי לבית המשפט, וכלפי הסתרת חומרי חקירה מפרקליטי נאשמים.
נוסף על כך, ואולי החשוב מכל, הפרקליטות חייבת לשמור על ממלכתיות ולנתק כל קשר עם אמצעי התקשורת. התלות ההדדית בין גופי החקירה והתביעה לבין התקשורת, פוגעת בזכות להליך הוגן ומהווה הפרת חוק. איש אינו מאמין לטענות כאילו מסקנות דיונים פנימיים בפרקליטות מודלפות על ידי הסנגורים של הנאשמים.
יש לקוות שפרקליט המדינה החדש יוכל להתחיל לתפקד בהקדם, אולם ניתן לשער שכנגד המינוי הזמני יוגשו עתירות לבג"ץ. הסיבה לכך, כמובן, היא ניסיונו של היועמ"ש להכתיב לשר אוחנה, בניגוד לחוק ולכל כללי המנהל התקין, את זהותו של פרקליט המדינה הזמני.
המערכת לא תוכל לזכות באמון הציבור אם לא תזכה באמון של נבחריו, ומינוי פרקליט מדינה על ידי היועמ"ש או על ידי ביהמ"ש העליון, מלבד הפגיעה בהפרדת הרשויות הגלומה בו, יחזק מאוד את הטענה שמערכת המשפט התנתקה מהדמוקרטיה הישראלית ומנהלת סדר יום משלה, כנגד נבחרי הציבור וכנגד הציבור הישראלי.
עו"ד שמחה רוטמן הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
