הדמוקרטיה הישראלית נראית בימים אלה כקרקס איטלקי. להטוטנים מעיפים לפידים לכל עבר, ליצנים עבי כרס, בלבוש נוקדים, מגלגלים כדורים מנופחים. מתעמלים גבוהי קומה, גמישים להפליא, נעים על חבל דק, קשורים ברתמה בלתי נראית לכרוז רעשן. הקהל מוחא כפיים בהנאה לאומני הקרקס, שמשכיחים ממנו לרגע את המציאות שבחוץ ומאחזים את עיניו.
מכל מקום עדיפה דמוקרטיה מחויכת משלטון יחיד עז פנים. אם מחיר הדמוקרטיה הוא מועד בחירות נוסף אין רע בכך, אם בסופן נגיע להכרעה. כדי שתהיה הכרעה אמיתית, ללא צורך במועדים ד' ו־ה', חשוב שבפני האזרחים יוצגו עמדות ועקרונות ביחס לשאלות היסוד ולא פירוטכניקה המורכבת מסיסמאות דלות תוכן ושדופות שמבזות את האינטליגנציה של הבוחרים. שאלת העלות הכספית שולית מכיוון שבממשלות מעבר יש חיסכון כספי ניכר.
מועד ג' במוסדות להשכלה גבוהה נחשב תמיד מקצה שיפורים עבור סטודנטים בעלי תירוצים יצירתיים שלא הצליחו לעבור את המבחנים בשני המועדים הקודמים. תקוותי שהבחירות מועד ג' יובילו להכרעה היסטורית באשר לדרכה ולעתידה של ישראל. הכרעה שלאורך שנים לא הועמדה בפני האזרחים, מכיוון שתמיד נמצאו נושאים דחופים, אבל זמניים, שעמדו במרכז מערכות הבחירות.
השמאל הפוליטי, שאליו הצטרפו אביגדור ליברמן, שי ניצן, שלדבריו הוא כבר מסודר בעיתון "הארץ", שופטים עליונים בדימוס ופרשנים בערוצי הטלוויזיה, ייטחנו שוב ושוב עד דק את תיקי נתניהו. הסיסמאות "רק לא ביבי", "חנינה" ו"פרישה" יככבו בכל כותרת. כזב כחול לבן ש"שישראל מעל הכל" שוב יופיע בשלטי חוצות. פייק פרשנים יעשו כל מאמץ לשכנע שהליכוד אשם בבחירות הנוספות. כל חבר ליכוד, זוטר או בכיר, שיהיה מוכן להגיד מילה רעה על נתניהו, יקודם מייד לראש מהדורות, וסקרים־שקרים ינסו כמו תמיד להוליך שולל את דעת הקהל.
המאבק על הבית
מעבר לסיסמאות, מדובר בבחירות שיש בהן חשיבות עצומה לעתיד המדינה. גנץ יכול לשווק את אהדתו לחרדים ואהבתו לדתיים, כולל למשיחיים. אולם הוא לא קובע בכחול לבן את הכיוון. לפיד ויתר על הרוטציה מכיוון שאינו צריך אותה. ממילא דעתו מכריעה. אני מאמין יותר לח"כ עפר שלח, שמדבר על שתי מדינות לשני עמים, מאשר לגנץ, שסיפר כמה עזתים נהרגו בזמן כהונתו כרמטכ"ל.
הימין הישראלי חייב להתגבר על מנגנון ההרס העצמי המקנן בו. הפעם המאבק הוא על הבית ממש. בכל מערכת בחירות, השמאל חיכך ידיים בהנאה כשאנשי ימין השקיעו את מיטב כישרונם במאבק בתוך הבית, במקום להתמודד מולם.
במגילת העצמאות שהקריא דוד בן־גוריון, באחד הרגעים הגדולים בהיסטוריה היהודית, דובר על ארץ ישראל שבה קם העם היהודי. ישראל נחשבה תמיד מדינת הלאום של העם היהודי. גוש השמאל בראשות כחול לבן מבקש לשנות את מהותה העמוקה ביותר של המדינה. לא עוד מדינה יהודית אלא מדינת כל אזרחיה ולאומיה. מבחינתם להיות עם חופשי בארצנו, משמעותו להיות חופשי מכל דבר שיש בו סממן יהודי.
חיוני שהמפלגות יעזבו את העיסוק בזוטות ויתרכזו בעיקר. חיוני להתווכח על דרכה של המדינה, הישגיה או מחדליה, להציג עקרונות ולהביא אותם להכרעת הציבור. יש לי הערכה די ברורה מי ינצח אם הבחירות יתמקדו בסוגיות האמיתיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
