העשור השני של המילניום סימן את ההסתגלות למהפכת האינטרנט, אחרי מבול הסטארט־אפים • הגבולות בין המדינות, לפחות בהיבט המסחרי, היטשטשו עוד יותר, ועכשיו מסמנים את החלל
אחרי העשור הראשון הסוער של המילניום, שבו שינתה מהפכת האינטרנט את פני הכלכלה העולמית, החלו בעשור השני החברות העסקיות, כמו המדינות, לעכל את גודל המהפכה. קיבלנו את השווי החדש של החברות והפסקנו להתפלא מכך שהידע שווה יותר מכל משאב טבעי.
כך, למשל, אפל חצתה ב־2018 שווי של טריליון דולר - החברה בעלת השווי הגדול ביותר שידעה האנושות. המסחר העולמי באינטרנט החל לדהור בקצב שמשנה את חוקי המשחק והמטבעות הדיגיטליים סימנו את מקומם כחלופה אפשרית לאמצעים המסורתיים, גם אם המהפכה הזו עדיין לא הושלמה. פייסבוק כבר הצהירו על הכוונה להיכנס לתחום עם הליברה יחד עם חברות הענק, מה שלפי שעה דעך אך מסמן את השלב הבא בהתפתחות המהפכה האינטרנטית.
במקביל, מסמנות ההתפתחויות בתחום החלל, ככל הנראה, את המהפכה הבאה: בספטמבר 2016 התגלו מים זורמים במאדים; גשושית בלתי מאוישת שוגרה לחקור את עטרת השמש והצליחה להתקרב באופן משמעותי עוד יותר לכוכב המסקרן; SpaceX - חברה מסחרית של אילון מאסק - חנכה משגר "פאלקון כבד" שמשדרג את "סטורן 5"; וכמובן שישראל לוקחת חלק חשוב במהלך, אחרי ששיגרה את "אופק" 9, 10 ו־11, ו"חלל תקשורת" שיגרה את "עמוס 17" שמכסה את אפריקה - יבשת מעניינת מאוד מבחינת כיסוי תקשורתי מהחלל. אמנם התחזיות לבניית מושבה ראשונה טרם מומשו, אבל ללא ספק אנחנו מתקרבים לכך בצעדי ענק. מלבד הכיוון הזה, החלל ישחק תפקיד חשוב בעשור הקרוב בתקשורת ובתחומים נוספים בחיינו.
העשור הקודם נפתח כשמחיר חבית נפט (159 ליטרים) עמד על 90 דולר. העשור הבא עומד להיפתח כשמחיר החבית הוא כ־60 דולר, ויש יותר ציפיות לירידה במחיר מציפיות שיעלה. בישראל, העשור האחרון ייזכר כעשור של פריצת דרך בתחום האנרגיה. תגליות הגז הענקיות הבשילו לכדי שימוש ומחליפות את הדלקים המזהמים והופכות את ישראל למעצמה, בתחום שעשור וחצי קודם לכן נראה כאבוד בעבורנו.
"ישראל חוררה כמו גבינה שוויצרית, אין פה נפט, אין פה גז", קבע צבי אלכסנדר ז"ל בספרו "נפט" שיצא לאור בשנות ה־80 של המאה הקודמת. ישראל ייבאה אז את מקורות האנרגיה שלה וסבסדה בעל כורחה את הטרור נגדה, מלבד העובדה שיתרות המט"ח שלה היו בעייתיות. בינתיים המחסור הפך לעודף ויתרות המט"ח של ישראל הגיעו לשיאים היסטוריים של יותר מ־120 מיליארד דולר. השקל התחזק בהתאם והוזיל את מוצרי היבוא, אך במקביל עורר מחאה בקרב היצואנים שהסחורה שלהם הפכה להיות יקרה לעולם. עם זאת, גילו היצרנים המקומיים תושייה כשהצליחו למצוא שווקים חלופיים ולנצל את היתרונות שלהם מול העולם.
מהפכת האנרגיה נתנה את אותותיה גם במבנה משק החשמל בארץ והכניסה תחרות לתחום. רפורמת החשמל היא ביטוי לכך והיא עשויה לפתור משבר בלתי נמנע ביכולת הייצור בעתיד. אבל מהפכת האנרגיה היא מגמה עולמית, והעשור הזה חשף רק את קצה הפוטנציאל שלה. האנרגיות המתחדשות הרימו ראש מבחינת התודעה הציבורית, ולכן גם מבחינת היקף ההשקעות בהן, אך הן רחוקות מלהוכיח את עצמן ובשלב הזה תורמות בעיקר לעליות מחירים בתחום. במדינות רבות באירופה, וגרמניה בראשן, מחיר החשמל לצרכן כמעט הכפיל עצמו בשל אותן השקעות. סביר להניח שבעשור הבא יימצאו דרכים לייעל את ייצור החשמל ממקורות אלה, ויותר מסביר להניח שהמהפכה הבאה תהיה הוזלה משמעותית מאוד של האנרגיה וזמינותה.
ארה"ב התאוששה, ונצואלה שקעה
אירוע מקומי משמעותי היה "מחאת רוטשילד", ביולי 2011 ובמחאות ההמשך, כולל אירוע טרגי ביום השנה למחאה, שבו משה סילמן הצית עצמו למוות מול המצלמות. המחאה נבעה בעיקר מהעלייה החדה במחירי הדיור במרכז הארץ, וגם תגליות הגז הטבעי הניעו אותה והובילו לשורה של פעולות מצד הממשלה, ובהן הקמת ועדת טרכטנברג וועדת ששינסקי.
הציבור מחה נגד יוקר המחיה, אך לא הועלו מספיק דרכי פתרון. הממשלה היא זו שיצרה את משבר הדיור בכך שצמצמה באופן מכוון את הבנייה באזור מרכז הארץ, בתקווה שהצעד הזה יחיש את יישוב הפריפריה, אלא שהצעד הזה הביא רק לעלייה חדה במחירים, במיוחד בשל צירוף של נסיבות נוספות: הירידה בריבית וצמצום אפשרויות ההשקעה בשוקי ההון.
המחאה הובילה גם את שר האוצר, משה כחלון, להציע פתרון משלו למשבר - "תוכנית מחיר למשתכן", בגרסה אגרסיבית הרבה יותר מכפי שהיא היתה מוכרת. התוכנית הציעה כיוון הפוך למדיניות הקודמת - במקום להאט בנייה במרכז הארץ ולהקצות יותר כספים לבנייה בפריפריה, היא דווקא הציעה בנייה מאסיבית במרכז הארץ. לראשונה המדינה הציעה לתושבי הפריפריה זכות שווה לרכוש דירה במרכז הארץ, תוך סבסוד הדיור באזורי שיא הביקוש. במקביל, כחלון הופיע בתקשורת וקרא למשקיעים לצאת מהענף, ואף החל בחקיקה של מיסוי הבעלות על דירה שנייה. המשקיעים, שלא הוצעה להם חלופה ראויה, החלו להשקיע בנדל"ן בחו"ל, ולראשונה המוני משקי בית מהמעמד הבינוני הפכו למשקיעים בחו"ל. הבנייה הפרטית הואטה, מספר העסקאות בתחום ירד אולם המחירים לא ירדו - כמצופה.
במארס 2013 נפטר שליט ונצואלה, הוגו צ'אבס, ממחלה ובמדינה הדרום־אמריקנית החלה הידרדרות פוליטית. כלכלת ונצואלה, שבעבר היתה מהחזקות בדרום אמריקה, התבססה בעיקר על הנפט, וכשמחירו בעולם החל לאבד גובה ההידרדרות צברה תאוצה. במהלך 2018 המטבע המקומי, הבוליבר, החל לאבד מערכו - מ־10 בוליבר לדולר אמריקני לפני פרוץ המשבר הוא הגיע בתוך שנה ל־210 ומשם המשיך בתהליך של מחיקה, עד 42,000 בוליבר לדולר. כלכלת ונצואלה, שלפני המשבר רשמה תוצר גולמי של יותר מ־12,000 דולר לנפש, התכווצה ב־60% ויותר, היא איבדה את יתרות החוץ שלה והגיע לחדלות פירעון. הביטוי המיידי לתושבים היה קשה יותר ממלחמות ומאסונות טבע - מלאי המזון במדינה אזל והמחסור הגיע לכדי מכת רעב.
ברמת הכלכלה העולמית, בחירתו של דונלד טראמפ כנשיא ה־42 של ארה"ב, בנובמבר 2016, מהווה גורם משמעותי. טראמפ זנח את הדיפלומטיה הישנה והחל ליישם מדיניות מוטת כלכלה, באופן דומה למצופה ממנהל בתאגיד ענק. הוא פתח הסכמי סחר ישנים עם קנדה, מקסיקו, אירופה ובעיקר עם סין. הוא דרש הוגנות והדדיות בסחר עם ארה"ב, כמו גם הגדלת ההשקעה בביטחון מצד אירופה.
ארה"ב הפכה ברבות השנים לקבלן הביטחון של העולם המערבי, עובדה שהכבידה על כלכלתה. בעידן טראמפ האבטלה שאיימה עליה דעכה ונוצרו מקומות עבודה חדשים, וחברות אמריקניות שהעתיקו את מושבן למקומות אטרקטיביים יותר מבחינת מיסוי "חזרו הביתה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו