כשבועיים לאחר רצח רבין הציב חבר הכנסת דאז, דן מרידור, אתגר לראש הממשלה החדש שמעון פרס: "אני פונה לממשלה הזאת ולעומד בראשה, ואני מבקש לדעת האם מר פרס מוכן לחזור על ההתחייבות של מר רבין המנוח, האם ממשלתו היא ממשלת המשך או שהיא ממשלת שינוי; האם גם הוא יודיע שאם האמנה הפלשתינית לא תשונה כפי שערפאת התחייב לשנות אותה, ייפסקו מייד השיחות עם אש"ף? אז נדע אם נושאים את שמו של יצחק רבין באופן הגון או לשווא".
התשובה היום ברורה. נושאים את שמו של יצחק רבין לשווא. מי שמדבר בשם מורשתו ומנהיגותו סטה מדרכו. משמו של יצחק רבין נותר השימוש בו כנשק פוליטי פנימי. ויש לכך סיבה. אף שידוע מי הרוצח, זהו יגאל עמיר; וידועים מניעיו, כולל היותו קנאי אידיאולוגי איש הימין הקיצוני, עדיין קיימים הסתרה וטשטוש. פצע הרצח מצמיח עץ רעל, שאת פירותיו החברה הישראלית ממשיכה לאכול. העץ ממשיך להניב את פירותיו משום שטרם נחשף בגלוי הר המחדל.
עד היום הישראלים לא יודעים מהו המחדל שאפשר ליגאל עמיר להצליח בהתנקשות. אי־ידיעת מלוא האמת על ההתנקשות היא הגורם העיקרי להמשך הפוליטיקה המקוטבת ועמוסת רגשות הנקם. חשיפת האמת לא תטשטש מחלוקות אידיאולוגיות ומדיניות, אבל תתחיל לרכך את התהליכים, שגם השיתוק הפוליטי והמלחמה המשפטית־פוליטית בתוכנו הם חלק מתוצאותיהם.
גם דליה רבין וגם הנשיא המנוח שמגר חשו שהאמת נסתרת. "עד היום אין הסבר למי עמד מאחורי הרצח של אבא שלי", אמרה דליה רבין בראיון נועז ל"עולם האשה" בדיוק לפני 20 שנה, "אז האשימו את לי אוסוולד, שמייד נרצח. אצלנו מאשימים את יגאל עמיר... זה הרבה יותר עמוק והרבה יותר מורכב... במי אני חושדת, אני לא אגיד... לפעמים אני מפליגה למחשבות קשות ביותר. אני יודעת שלא תהיה לנו במשפחה מנוחה עד שלא נדע את האמת".
ושמגר, שעמד בראש ועדת החקירה, אמר בראיון ל"מעריב" (נובמבר 1999): "לדעתי, יש רק שתי חלופות אפשריות (לסוגיית מי צעק "סרק סרק"): או שצועק את זה הרוצח, כי הוא פחד שיידעו ויבינו שאלה יריות אמיתיות ויפגעו בו... אפשרות שנייה - שצועק את זה מישהו כחלק ממשחק מכור מראש".
נדירים המקרים אשר בהם יש לנו יותר משתיים־שלוש נקודות שמנסים לחבר ביניהן איזה קו מטושטש. במקרה של רצח רבין, יש הרבה יותר נקודות, ודומה שהחיבור ביניהן משרטט תמונה של תכנון כלשהו שהתפוצץ למישהו בפנים.
מלבד ה"סרק סרק" המפורסם, השוטר שעוצר את יגאל עמיר שואל שאלה ראשונה: הכדורים שירית, אמיתיים? מה פתאום שוטר שרואה את ראש הממשלה נורה בקרבתו, זה מה שיש לו לשאול? באיכילוב לא מקבלים התרעה על כך שרבין פצוע ומובהל לבית החולים. אבישי רביב מעביר מייד מסר לכמה כתבים על כך שהפעם זה לא הצליח וכו', וארגון א.י.ן (ארגון יהודי נוקם) מקבל אחריות. קמפלר או מישהו אחר מצלם במשך זמן רב את מקום הרצח ומתמקד ביגאל עמיר.
תיאוריית ההסתה, שהתמקדה לאורך השנים יותר ויותר בראש הממשלה בנימין נתניהו, כפי שעושה אהוד ברק בשלוש השנים האחרונות, היא שקר מגונה ומטרתה הסחת דעת מהמחדל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו