על רקע המכבש התקשורתי המחודש על היועץ המשפטי לממשלה, פרסם אתמול ראש הממשלה את המתווה לממשלת אחדות. להגיד שהמתווה של נתניהו הגיוני ואפילו הכרחי - זה מובן מאליו. השאלה הגדולה היא אם ראש הממשלה ובני גנץ יוכלו לשחרר את המשחק הפוליטי מידיהם של יאיר לפיד ואביגדור ליברמן. אווירת הקדיש שניסו לייצר אמנון אברמוביץ' ועודד בן עמי לא מפתיעה. כדאי לזכור שאברמוביץ' ועיתונאים בכירים אחרים היו שותפים מלאים בחבלה הפוליטית מצד חלק מהצמרת הצבאית, בפרשת הרפז־אשכנזי. בשנים האחרונות התאושש אברמוביץ' מהמכה ליוקרתו המקצועית, והוא משמש השופר הראשי של הפרקליטות נגד ראש הממשלה.
המתווה של נתניהו עונה גם למתווה שפרסם יאיר לפיד באמצע השבוע. לפיד הסביר כי איש אחד, נתניהו, מונע הקמת ממשלת אחדות, שהיא בעצם ממשלת שמאל בשיתוף הליכוד. אך תוך כדי פרסום דבריו חשף עצמו לפיד כמי שאינו מתאים לעמוד במנהיגות הלאומית העליונה. "לפני חודש נתניהו סיפר לנו שמצבה של מדינת ישראל מעולם לא היה טוב יותר", כתב לפיד. "השבוע הוא טוען שהכל בקריסה, ושהאיום האיראני קרוב מתמיד... מה הטענה שלו בעצם? שהמדיניות שלו נכשלה לגמרי, אז צריך לתת לו להמשיך בה? כמי שראה את בני גנץ בקבינט, בזמן מלחמה, אני מעדיף אותו בהרבה. את שיקול הדעת, את השקט הפנימי".
נכון, אם מתווה ראש הממשלה יזכה למשא ומתן רציני, אז בני גנץ יהיה ראש ממשלה בשלב כלשהו. אבל זה לא אומר שהוא מתאים; ראינו את שיקול דעתו, כאשר הכריז שלא היה עוזב את האולם בזמן אזעקה, ראינו שלא היה מסוגל לקבל החלטה אפילו בחילוץ חייל פצוע בראשית האינתיפאדה השנייה, כמו גם בנסיגה המבוהלת מרצועת הביטחון. גנץ, אשכנזי ורבים מתומכי כחול לבן היו שותפים להפקרת לוחמי צד"ל; זה לא מפריע לדבוקת הפרשנים האוהדים שלהם להאשים את הנשיא טראמפ בכך שבגד בכורדים. ראינו את שיקול דעתו כאשר הפחיד את הקבינט במאות הרוגים, ובכך מנע פעולה קרקעית נרחבת ברצועת עזה, שהיום הוא דוחף אליה בכל עוז.
אבל הנושא הבעייתי אצל יאיר לפיד מתמקד בכך שהוא לא יודע להגיד באמת מהי הערכתו לגבי איראן. מה אתה, לפיד, חושב? החמיר האיום האיראני או לא? הוא לא מסוגל להשיב לכך, כי הוא רואה הכל בהקשר הפוליטי של נתניהו. לפיד הוכיח השבוע שהוא לוקה בתסמונת של המנהיגות הביטחונית ב־1973: כיוון שגם אז היינו מעצמה והיתה לנו יכולת הרתעה אדירה, איננו יכולים פתאום להגיד שהמצב החמיר ועומדת לפרוץ מלחמה, כי אז יבוא בעל טור שנון ב"מעריב" ויכתוב שרק לפני חודש אמרתם ההפך. זה הבדל נפשי־אסטרטגי שמסביר למה לפיד וחבריו מסוכנים בהנהגה, ולמה עדיין אין תחליף לבנימין נתניהו.
מה שחשוב יותר להבין, הוא איזה מין קבוצה ביטחונית של מקבלי החלטות תהיה למדינה אם "קבוצת אברמוביץ'" תשים יד על ההגה. עמוס ידלין הוא כנראה התוצר החכם ביותר של האגף האלטרנטיבי לבנימין נתניהו. לא נראה שהוא יהיה בין מקבלי ההחלטות, אבל הוא מייצג.
אם גנץ לא יתיישב ברצינות לדון בהצעת נתניהו, כנראה אין לנתניהו אופציה אלא ממשלת ימין; הוא עשה שגיאות פוליטיות קשות בדרך לסבב השני של הבחירות. לישראל עדיין יש מדיניות, אף שאין לה ממשלה, וזה בזכותו. שתי נקודות עדיין מצדיקות את המשך מנהיגותו של נתניהו, אפילו במחיר סבב בחירות שלישי: חוק הלאום ומדיניות הביטחון. אם גנץ, לפיד, ליברמן ואיימן עודה יקבלו את השלטון, תתחיל הגלישה לעבר מדינה שמתפקדת לפי הנוסחה של "ציונות שווה גזענות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו