מציאות (לא) מדומה

משחקי הפנטזיה "המציאותיים" ממשיכים לצבור תאוצה • מכדורגל ועד רשתות חברתיות - נראה שחברות המשחקים כבר צופות את התנהגותנו טוב יותר מכפי שאנחנו עושים זאת

יכול להיות שאתם אוהבים כדורגל, אבל אם אתם גם צעירים, בני פחות מ־35, ייתכן מאוד שאתם מעשירים את חוויית המשחק שלכם באמצעות משחק פנטזיה. אבל גם אם לא, הפנטזיה היא חלק מהחיים שלכם והיא עומדת לתפוס חלק משמעותי יותר מהם - ולכן גם מהכלכלה העולמית.

פאנאטיקס (Funatix) היא חברה ישראלית שייסדו לישר בכר ויוני בן שמחון. היא מעסיקה 20 עובדים, 15 מהם בבאר שבע ועוד 5 באירופה, ומנהל אותה אוהד קריסטל. היא המפתחת של המשחק "Real Manager", משחק שבו הדבר האמיתי היחיד הוא שהשחקן בו באמת מנהל, אבל כל היתר הוא פנטזיה.

צילום: גטי אימג'ס

השחקן מוריד אפליקציה למחשב, או לנייד, או לשניהם, ומרכיב לעצמו נבחרת חלומות - שחקנים מקבוצות שונות בליגה. קבוצת החלומות נבנית בתקציב דמיוני נתון ולכל שחקן יש מחיר, כך שהמשחק מתחיל בכך שצריך לבחור בין טאלנטים לבין שחקנים שמאמינים בהם, אך נדרשים להם יותר אימונים. גם לאימון השחקן יש מחיר וזמן הדרושים לעניין. יש גם צורך במאמנים, שגם הזמן שלהם עולה כסף וכך הלאה.

אוהד קריסטל, המוכר כשחקן תיאטרון בעברו, אך בעל רקע בהיי־טק, מסביר את הקשר בין המשחק הדמיוני הזה לבין המציאות: "תוצאות המשחקים על המגרש משפיעות על הבחירות של השחקן ב'Real Manager'. כשמתקיימים משחקים אמיתיים, כל שחקן מקבל ניקוד בהתאם לביצועיו: ארבע נקודות לכל שער שהבקיע, שלוש נקודות לכל שער ש'בישל' וכך הלאה. לכן נוצר לשחקני הפנטזיה תמריץ לעקוב אחרי משחקי האמת".

קריסטל מספר שנכון להיום, "Real Manager" הוא משחק ליגת החלומות הרשמי של ישראל, זו העונה השלישית, ושל סרביה, אוקראינה ויוון. נכון להיום רשומים במשחק 80 אלף משתמשים, כשרבע מהם נכנסים למשחק בממוצע כמעט ארבע פעמים ביום. בימים אלה אף נחתמות עסקאות עם מדינות נוספות באירופה, באמריקה הלטינית ובאסיה. החברה בנתה למעשה פלטפורמה שמאפשרת לכל ליגה בעולם להצטרף אליה תוך התאמה שדורשת עבודה של ימים ספורים בלבד. 

המאמן אברהם גרנט, אחד מחברי הוועד המנהל והמייעץ לחברה, אומר כי "אני רואה בפלטפורמה הזו אחד ממנופי הצמיחה הגדולים של ענף הכדורגל בכל מדינה. יש פוטנציאל אדיר בשילוב בין הכדורגל לבין המשחק הדיגיטלי. להערכתי, כבר בשנה הבאה נצרף למיזם כמה מהליגות הגדולות ביותר בעולם". עד כה הושקעו בחברה 1.5 מיליון דולר והיא עומדת לגייס כעת 5-3 מיליוני דולרים נוספים, בעיקר לצורך קידום שיתופי הפעולה בעולם. 

גם כמי שלא נכלל בפוטנציאל השוק של המשחק הזה, אני לא ממש מתקשה להבין את הטרנד. לא מזמן בתי סיפרה לי, כנראה בתקווה שאבין את הרמז, על כך שאבא של חבר לכיתה הקצה לו 600 שקלים לקניית "מתנות וירטואליות". מדובר באיורים ובדמויות שניתן להעניק למשתתפים אחרים באחד ממשחקי המחשב שלה, או מדויק יותר לומר - משחקי הטלפון שלהם. הילדים האלה, שגדלים עם השמחה של הענקת וקבלת מתנות וירטואליות, מוכנים היטב לעולם החדש, שבו המושגים "רוח" ו"חומר" הרבה יותר גמישים מכפי שהם מוכרים לנו, המבוגרים יותר.

המידע חשוב מהחומר

תעשיית הגיימינג צמחה בעשור וחצי האחרונים ומגלגלת כיום כ־140 מיליארד דולר בשנה. מדובר ביותר מ־60% מגודל השוק של המטבעות הקריפטוגרפיים, כמו הביטקוין. תעשיית ה"ספורט פנטזי" מגלגלת 7 מיליארד דולר בשנה, בארה"ב בלבד. לא מדובר בתופעת שוליים, אלא בחלק מהמגמה שאנחנו עדים לה כבר 20 שנה, אך אולי טרם הפנמנו אותה ממש.

החיילים הצעירים כיום נולדו למציאות של "גוגל". הם לא תמהים על כך שמדובר בחברה שמגלגלת 70 מיליארד דולר ויותר בשנה - יותר ממאגרי נפט גדולים בעולם. ומהי "פייסבוק" אם לא פלטפורמה דיגיטלית שיצרה תפר גס בין המציאות לפנטזיה? מאות מיליוני אנשים בעולם מבלים בעולם החברתי של פייסבוק הרבה יותר שעות מאשר בעולם החברתי הממשי. מושג ה"חברות" שלנו השתנה לחלוטין, כמו גם הנכונות שלנו לחשוף את עצמנו ברבים. כל מה שנחשב "אישי" זוכה כיום להגדרה שונה מכפי שהכרנו, והמידע שאורוול חשש שהאח הגדול יוציא מאיתנו נמסר על ידינו בכניעה, בלי שום צורך בשלטון רודני. 

הכלכלה העולמית כבר קיבלה את העובדה שהמידע חשוב יותר מהחומר, ולכן חברות המידע האלה מתומחרות בשיטה חדשה - ללא שום קשר לעלות המוצר, או השירות. אם עד לפני המהפכה הזו הערכנו שווי של חברות לפי שווי המוצרים, או השירותים שיש להן, בשני העשורים האחרונים השווי נקבע לפי פוטנציאל השוק.

מאגר גז, למשל, צריך להראות כמה גז הוא יוכל להפיק בכל שנה, כדי לחשב את השווי שלו, בעוד בעל חברת ידע יכול להסתפק במידת העניין שהוא מעורר בקרב לקוחות פוטנציאליים, גם אם הם לא קונים שום דבר. עצם הנוכחות שלהם בדפי החברה מתורגמת לשווי כספי. 

עולם חדש מופלא?

אחת השאלות המסקרנות שהופנו בעבר לכלכלנים היתה "עד כמה צמיחה יכולה להימשך?" השאלה הזו קיפלה את ההנחה של הכלכלנים עצמם שלפיה כמות המשאבים בעולם מוגבלת. לכן זו היתה שאלה מאתגרת - כיצד תיתכן צמיחה עד אינסוף כשכמות המשאבים סופית? אלא שבעשורים האחרונים המהפכה המחשבתית, הנובעת מהמציאות החדשה, מציעה תשובה מרתקת לשאלה הזו, שכן משאבי הידע אינם סופיים. אנחנו רואים כבר עכשיו תרבות של צריכה וצמיחה של חברות שלמעשה מוכרות סיפור טוב, עניין. 

אם נחשוב לרגע על פייסבוק וגוגל, ועל האפשרות שלהן לאסוף עלינו מידע שאף קרוב לנו לא בהכרח חשוף אליו, נבין אולי את הפוטנציאל של העולם החדש הזה. הרי כבר כיום חברות יכולות לבנות עלינו פרופיל שלא רק שאחרים לא מכירים על אודותינו, אלא שאנחנו עצמנו אולי לא מודעים לו.

במקרים רבים חברות יודעות לצפות את התנהגותנו טוב יותר מכפי שאנחנו יודעים לצפות את עצמנו. הן אלה שיכולות להשתמש ב"ביג דאטה" ולהבין את נימי נפשינו מתוך ניתוח מתמטי של קבלת ההחלטות שלנו במשחקים, בהתכתבויות אמת, באופי החברויות שלנו ברשתות, בסרטים שבהם אנחנו בוחרים לצפות ובמאמרים שאנחנו בוחרים לקרוא.

חברות כמו אמזון נכנסו אלינו הביתה עם "אלקסה", המכשיר הביתי ששומע ומבצע פקודות בבית, כמו גם ביצוע בירורים קוליים על מידע ברשת והזמנת מוצרים ושירותים. אך המכשיר הזה יודע לאסוף פרטים רבים על בני המשפחה והאורחים, באופן הרבה יותר מוצלח ומדויק מכפי שאחרון הרודנים יכול לחשוב עליו. האם העולם החדש הזה יהיה טוב יותר? קל יותר? כמו תמיד יש לכך שתי תשובות אפשריות - אופטימית ופסימית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו