המחדלים האמיתיים מול איראן

קשה שלא לשמוט לסת מול הטענה שהמצב הביטחוני מול איראן הוא לא פחות מאשר מחדל של ממשלות נתניהו. האיום האיראני אמנם משקף מחדלים, אך האחראים לכך הם אותם "אזרחים מודאגים" של היום, שהתנגדו שלשום לתקיפה צבאית וחיבקו אתמול את הסכם הגרעין.

מחדל 1: טרפוד יוזמות התקיפה באיראן - לפחות שלוש פעמים. ב־2010 התנגדו בכירי מערכת הביטחון, מאיר דגן ואשכנזי, ליוזמת תקיפה שהובילו נתניהו וברק. שנה לאחר מכן התנגד בני גנץ למהלך שבו תמכו נתניהו, ברק וליברמן. ב־2012 נתגלעה מחלוקת בין נתניהו וברק על עיתוי התקיפה, והיא שוב לא יצאה לפועל. מאז התרברבו רבות "בכירי ביטחון לשעבר" איך הצילו אותנו מתקיפה צבאית באיראן. 

מחדל 2: הסכם הגרעין - שלא נועד למנוע התגרענות איראנית, אלא לדחות את הקץ. גם בתרחיש האופטימי טהרן היתה אמורה להיות בסופו במרחק שנה בודדת מפצצה גרעינית. החלטה 2231 של מועצת הביטחון של האו"ם אף העניקה לאיראן מעמד של מדינה גרעינית ואישרה לה להעשיר אורניום, ואפילו "לפוצץ התקן גרעיני" לצורכי "מחקר", כמובן. לכך נלווה "הסכם הצד" שהסדיר את התנאים הכלכליים המיטיבים שקיבלה איראן בעקבות הסרת העיצומים, לרבות שחרור מיידי של 100 מיליארד דולר לכלכלה האיראנית ושלל השקעות. איראן לא נדרשה לחדול בתמורה מפעילות טרור או מהתערבות בעיראק, בתימן, בלבנון, במצרים ובסוריה. להפך, היא קיבלה מימון בינלאומי להמשך פעולותיה. אובאמה והאירופאים אישרו לאיראן לפתח טילים ארוכי טווח, עד 2,000 ק"מ - המרחק שבו נמצאת ישראל - אבל לא אירופה. הטילים ה"הגנתיים" הללו נמצאים עכשיו בעיראק ומכוונים אלינו. 

מחדל 3: התגובות להסכם בישראל. ההתנגדות של נתניהו הוצגה כאובססיה פרטית; יצחק הרצוג האשים את נתניהו ב"פאניקה מיותרת". גינוי דומה השמיע אולמרט, ויאיר לפיד הוסיף כי "נתניהו הורס את היחסים עם ארה"ב בשביל נאום". פרשני ביטחון ודיפלומטיה שיבחו את ההסכם, מסגרו את ההתנגדות ל"הישג" כ"ביביזם" ופגעו ביצירת הסכמה לאומית רחבה סביב הסכנה האיראנית. 

מחדל 4: הפרות ההסכם, שהתחילו עוד בשלבי החתימה. במובנים רבים, איראן מעולם לא יישמה את חלקה. למשל, 8.5 טונות של אורניום מועשר היו אמורים לצאת מאיראן עם חתימת ההסכם; אין עדות שהדבר אמנם בוצע. וכשאיראן מודיעה, כעת, שבתוך שבועיים תחדש את הפעילות בכור באראכ, ברי כי אם היתה הורסת אותו, כפי שהתחייבה בהסכם, לא היתה מצליחה לשקם אותו בזמן קצר. ומעל לכל, ההסכם מעולם לא אושר על ידי השליט העליון של איראן, חמינאי. הפתווה שהובטחה טרם פורסמה, ובמקומה שמענו רק נאומים בגנות ההסכם.

מחדל 5: גם לאחר שישראל חושפת את התוכנית הצבאית הגרעינית של איראן, וארה"ב פורשת מן ההסכם ומחזירה את העיצומים - עיתונאים וחברי כנסת משמאל עדיין מאשימים את ממשלת ישראל במצב. והקרב הפוליטי הנחות הזה שהם מנהלים פעם אחר פעם הוא אם כל המחדלים: מחדל חוסר הממלכתיות. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו