שני מחנות עיקריים הסתמנו בוויכוח הסוער על המצלמות בקלפיות במגזר הערבי. מחנה אחד הוא מחנה הליכוד ותומכיו, שקידמו בתוקף את נושא המצלמות, בטענה שהן נחוצות כדי ש"הזיופים במגזר הערבי לא יגנבו את הבחירות", כלומר, מטרתו היתה לחזק את גוש הימין. המחנה הנגדי הוא השמאל, שטען מעל כל במה אפשרית שמדובר בחוק אנטי־דמוקרטי, שמטרתו להרתיע את הבוחרים הערבים מלבחור. מצלמות בקלפיות, הם טענו, יגרמו לבוחרים ערבים לחשוש שעוקבים אחריהם, וכך יקטינו את השתתפות המגזר הערבי בבחירות. במילים אחרות, הימין ביקש לקדם את המצלמות כדי שהערבים לא יגנבו את הבחירות, והשמאל ביקש לחסום אותן כדי שהימין לא יגנוב את הבחירות.
וכולם טעו. אמנם חוק המצלמות לא עבר, אך פשרה מסוימת התקבלה, ואנשי "טוהר הבחירות" מטעם ועדת הבחירות המרכזית הסתובבו בקלפיות חשודות, ובחלק מהמקרים אף נעצרה ההצבעה, וגם נעצר חשוד באחת הקלפיות. ערוץ 13 דיווח שהליכוד גם התקין מצלמות מחוץ לקלפיות במאות קלפיות במגזר הערבי. אך הימין טעה: במבחן הקלפיות החשודות בעבר, הימין נהנה מהזיופים לא פחות מאשר השמאל, שהרי לפי הדיווחים הם נערכו בשיטת "שמור לי ואשמור לך", בחלוקה מראש בין נציגי המפלגות. יוזכר שבבחירות הקודמות, בקלפי היחידה שנפסלה, בכסרא־סמיע, הליכוד זכה ל־350 קולות עגולים.
וגם השמאל טעה. המצלמות לא הרתיעו את המצביעים, אלא להפך, העיסוק המוגבר בהן יצר תגובת נגד שהגבירה את שיעור ההצבעה במגזר הערבי. תוצאות האמת עדיין לא כאן וצריך עוד לבצע חישובים רבים, אבל ייתכן מאוד ששיעור ההצבעה המוגבר הזה עלה במנדט או שניים לגוש הימין.
סיפור המצלמות אינו הדוגמה היחידה לאפקט הבומרנג בבחירות הנוכחיות. המתקפות של הליכוד על ליברמן לא פגעו בכוחו, ואולי אף חיזקו אותו; הקריצה ימינה של נתניהו בניסיון לסחוף קולות מ"ימינה" אכן הצליחה מעט בכיוון הזה, אך במחיר כבד של חיזוק מצביעי גוש השמאל, שחששו מממשלת סיפוח־וחסינות. האיחוד של "ימינה" לא משך קולות למפלגת ימין גדולה, אלא הרחיק קולות של מצביעים שהסתייגו מאחד ממרכיבי האיחוד. המפץ של אהוד ברק ו"המחנה הדמוקרטי" התברר גם הוא כיצור שדוחה יותר מצביעים מאשר מושך אותם.
כל זה מלמד אותנו הרבה על היכולת המוגבלת של בני אדם לפעול בשדה הפוליטיקה בצורה הפשוטה והנאיבית שהם מדמיינים לעצמם. פעולה בכיוון אחד יכולה להפיק תוצאות בכיוונים הפוכים לגמרי, במה שמכונה "חוק התוצאות הלא־מכוונות". מסופר שבהודו הקולוניאליסטית, השלטונות ביקשו להילחם במכת נחשי הקוברה, והציעו פרס לכל מי שילכוד נחש ויביא לרשויות. התוצאה היתה שאנשים התחילו לגדל קוברות בעצמם, כדי לעשות כסף קל. משהבינו השלטונות את הבעיה, קיצצו את הפרס המובטח. כתוצאה מכך, מגדלי הקוברות הבינו שהעסק כבר לא רווחי יותר, ושחררו את הקוברות לחופשי. כך הושלם המהלך שבו חוק שנחקק לכיוון מסוים, קצר תוצאות הפוכות לחלוטין.
"אפקט הקוברה", שפעל בקמפיין הליכוד אל מול הקול הערבי, צריך להזהיר את הממשלה הבאה, ככל שתצליח לקום, בכל פעולה וחקיקה שתבקש להעביר: זוהי תזכורת מתמדת לכך שפעמים רבות, לפעולות שלנו יש תוצאה הפוכה ממה שתכננו, ועלינו לשים לב לא לכוונות הטובות, אלא לתוצאות בפועל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו